קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הסיום של הראשון מנמיך (מבחינת הכתיבה) לקריאתי.
השני מצא חן בעיניי
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
ורימון מנץ כתריו
יבשר שקיעת זהב
אך מציעה שינוי קטן
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
(הסיום כל כך חזק, ששתי השורות אחריהן מיותרות)
[ליצירה]
האם מותר לי להציע? (כי אהבתי)
נגעתי טיפה
שמי ברזל הכהו המים
שמי חלד הבהירו
החיוך אבד
על פני הגלים
במימי האוקיינוס
שילחתי
אלף מילותיי הארוזות
חזרו
באדוות רכות
אריזות ריקות.
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
[ליצירה]
מעניין
מפגש בין דור צעיר ו"פשוע" (סתאאם...) לבין הדור המבוגר, השמרן והאדוק.
צד אחד חוזר ממועדון ריקודים לאחר בילוי אל הדירה ואל השינה.
צד שני מתחיל את יומו, פוסע מהדירה אל בית התפילה.
קצר ומעניין
[ליצירה]
סיכום משה לימור(לבינתיים)
דימויי טבע שזורים בלהט אהבה ובלחה הקוסם
סיכום משה לימור:
שיריך עשירים, נפלאים ומלאי אהבה לאהבה ולנופי ארץ ישראל.
יש שירים שקצת לא זורמים לפי קצב ומצלול אך את רוב שיריך אהבתי ואפילו אהבתי במאוד מאוד.
הנקודה העיקרית כאן היא שלא זכית להכרה מצד הקוראים כאן באתר ונותרת נעזב ונשכח מעין, יצירותייך היפות עלי ארץ וים וציה והר ולב אדם וחווה נותרו שכוחות.
מקווה שתיקנתי מעט את הנשכח בהעלותי יצירות אלו מתהום הנשייה
בהצלחה ועמי תקווה שתוסיף ליצור