הכנרית צהובת הנוצה עמדה על מוט בכלובה, הביטה בי במבט יראה התקרבה במידה ואמרה: בוא ילד, הב פירור כי אם תעניק לי את פירור העוגה הצחורה לך אשיר מיטב השירה אמרתי בחן ובחיבה: חכי מעט על המוט עד שאגמור שיעוריי חכי ואפריש לך מפירוריי גמרתי את שיעורי הבית נטלתי והגשתי פירור מבין אצבעותיי אל מקורה, נטלה אותו בחפץ, ופתחה בשירה זקפה קומתה בגאווה ושרה ברנן ורטט שלהבה, על יער, ערבה, מדבר ואי, על זמיר, גידרון וקיכלי, על אודות אחיותיה החפשיות ואיך זה, בכלוב לחיות 29-11-01