רוממתיני
במיתר קולך
שהפך לחבל הצלה
אשר משה רוחי
מעפר דל
ממצולות ים.
ליבבתיני
באחת מעינייך
שמבטה נגע
חדר אל נשמתי
מעולם עליון,
מימי בראשית
מה יפו פעמייך:
במיתר קולך
באחת מעינייך
בידך המושטת
בחמלה שבך
כמה טוב איתך
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
---
סנטימנטלי ומעורר געגועים.
התמונות מנציחות ומקפיאות (ואולי גונבות) שנייה מחיינו ומקפיאים אותה לנצח...
די מזכיר את רוח השיר "דיוקן אמי על הפסנתר" בביצועו של יהורם גאון
[ליצירה]
עזר ויצמן -מנהג יהודי הוא שאין לדבר סרה במתים, אמנם כלכל אדם היו לו מגרעות, אבל אני מתמקד בטוב שבו -מצווה ו מסורת ביקור פצועי צה"ל,משפחות חללי צה"ל וקרבנות הטרור, הוא התחיל את המסורת הזו,
לא היה פצוע אחד שלא ביקר במהלך כהונתו, באסון המסוקים בשנת 98 כמדומני הוא פקד את כל אחת מע"ג המשפחות של הנספים
אלו דברים שאין להם שיעור:
הפאה, והבכורים, והראיון,
וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה,
והקרן קיימת לו לעולם הבא:
כיבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
והבאת שלום בין אדם לחבירו;
ותלמוד תורה כנגד כולם.
תגובות