כנחש צפעונים מתפתל הנכרך סביב צוואר, כקבצן, נווד מאובק או אף כחתול רחוב, עובר אני תחת חלונך מנסה לחוש ברטט לב, אם דמותך התמירה נשקפת או מביטה אל קרן השדרה האפלולית הניבטת כריקה ועזובה מכל נפש חיה. אז אשים פניי אשרך צעדיי הלאה. 9/2001