להישען על מעקה המרפסת,
לדמוע בצאת השמש
לדמוע על ליל אמש
לחוש המועקה
לחוש השממה
ודמעה מהנשמה.
הסביבה סוגרת
הראש אפוף עשן
לחץ מכה בחזה
ואתה הוזה,
כן, אתה הוזה.
מהלך בחוצות העיר
והיא זרה,ללא מנגינה
עובר סמטה אחר סמטה
שום רחוב אינו אומר מילה
פרח אינו אומר דבר
וצחוק ילדים משמים,
דרכך אל השער
רצופה מכאובים.
ואתה הוזה
מנותק מהמציאות
חולם בהקיץ
ההווה אל העבר מציץ,
אתה לבדך
אין יד שתעודד
אתה לבדך
בודד.
לחץ מכה בחזה
ואתה הוזה,
כן, אתה הוזה.
תגובות