הערה: הסיפור הוא דמיוני, על אף שנכתב בגוף ראשון -------------------------------------------------- קיוסק שמעוני עמד באחד הרחובות הראשיים של שכונתנו הקטנה, היוצאים מן הכביש הראשי. שמעוני עצמו היה אדם חביב, נמוך קומה, חבוש משקפיים ובעל שפם מאפיר. הקיוסק שהיה בבעלותו, היה מבנה אבן קטן שעליו התנוסס שלט פרסומת לחברת "ארטיק" על השלט היה ציור של אסקימוסי מחזיק שלגון בידו,קצת מעל השלט, במקום שהוא לא בהישג יד, עוד בלטו מודעות תעמולה של בחירות לכנסת מתקופתו של מנחם בגין: "כח 1 -הליכוד" שמעוני התפרנס ממכירת משקאות,צעצועים, ממתקים וכל מיני. תמיד הדיף ריח חביב ומתוק של סוכריות. בקיץ היה עושה פרנסתו על ארטיקים וגלידות, בפורים היה נשען על מכירת אקדוחי צעצוע וקפצונים וכולי וכולי. לאחר עבודתו או לפניה היה הוא עולה על אופניו המיושנות ונוסע לכיוונים שונים. כילדים היינו מביאים ו"מוכרים" לו בקבוקים ריקים של בירה וקוקה קולה שמצאנו בבית או בסביבות הבניין, עוד לפני שהללו הוחלפו לקנקלים והוא מצדו היה נותן לנו בתמורה זיכוי שתמורתו היינו קונים ממתקים כגון: שרשרת סוכריות, סוכריות על מקל בחבילה או חבילות מסטיק. בחלון הראווה הקטן שלו,שתפס חצי מן החלון, עמדה קופסת מתכת צבעונית המכילה בחובה הפתעות, ארוזה היטב, מצויירים היו עליה מסטיקים,שוקולדים וסוכריות יחד עם צעצועים חביבים. תמיד התאוויתי לקנות או לשים ידי על החבילה הנכספת וכל עת שהייתי בא, היא הייתה שם מחכה לי על חלון הראווה הקטן כאומרת: קח אותי, שלך אהיה לעד....למה אתה מחכה...! פעם העזתי ושאלתי את שמעוני למחירה של האריזה, אך הוא עשה עצמו כלא שומע. אשה מבוגרת וממושקפת שעמדה בסמוך שאלה אותו את השאלה בשפה זרה שלא ידעתי את טיבה,הוא מלמל כמה מילים, היא הנהנה ואחר פנתה אליי ואמרה: "היא לא למכירה" התשובה שלו, שנאמרה בשפה זרה, ולא אליי בישירות, רק עוררה את סקרנותי לגבי הקופסא המגרה... יום אחד בא דודי מן הצפון ולקח אותי לטיול בשכונה כשהוא מצביע על כל מיני מקומות ומספר לי: "כאן נפגשתי עם אמא שלך כשסיימנו בית ספר, כאן שיחקתי במגלשות וכו'" עברנו ליד קיוסק שמעוני, משכתי אותו והתקרבנו אל חלון הראווה. הצבעתי על הקופסה ואמרתי לו, ללא בושה. שאני ממש "מת" לקנות אותה... דודי שאל את שמעוני על הקופסה בשפה העברית, שמעוני מלמל כמה מילים בשפה זרה ולא מוכרת. אך דודי לא נותר חייב, הוא שינס מותניו ולהפתעתי השיב לו ברהיטות רבה באותה שפה עד ששערות שפמו של שמעוני סמרו... אך למשמע תשובתו של שמעוני, הוא שינה את טון דיבורו, הוא המשיך לשוחח עמו בנימוס. הוא פנה אליי ובחיוך אמר: "לא למכירה, אם תרצה את הסיבה, אספר לך בעוד כמה שנים, ובינתיים, מה דעתך על ארטיק לוקס?" עברו כמה שנים, כשהייתי קרוב לגיל בר מצווה, עברתי בסמוך לקיוסק והנה מודעת אבל במסגרת שחורה מתנוססת על קירות הקיוסק ומודיעה על פטירתו של מנדל שמעוני עליו השלום. קצת כאב לבי משום שאדם זה היה חביב על הבריות והקיוסק שלו שימש מקום מפגש לרבים וטובים. לאחר כחודש שוב עברתי באיזור והנה שיפוצים במקום: הקירות נצבעו לבן,מודעות הנייר הורחקו, שלט הפרסומת ל"ארטיק" הורד. בעל בית חדש ניצב על עמדו של שמעוני- אדם צעיר ולבוש במיטב האפנה, הוא הדריך את הפועלים במלאכתם. ליד הקיוסק זרוקה הייתה ערימת חפצים שהוצאה מן הקיוסק הישן-סמרטוטים, כוסות שבורים, חלקי מדפים. מתוך סקרנות עברתי ליד הערימה והנה ראיתי משהו מוכר: הקופסה, הקופסה!!! עדיין כחדשה הייתה בשל אריזרת הניילון שעליה. פניתי כה וכה, ראיתי כי אין איש מביט ולקחתי את הקופסה כשאני מתרחק מן המקום. נכנסתי הביתה, קרעתי את כיסוי הניילון ופתחתי את הקופסה: למרבה אכזבתי, דבר לא היה בקופסה. על הקופסה היו מספר מילים בשפה לא מוכרת, ותאריך : 1938 אובד עצות, מופתע ומאוכזב, התקשרתי לדודי וסיפרתי לו את הסיפור: הוא הקשיב ארוכות ואמר: "חכה עוד שבוע" +++++++++ ++++++++ +++++ דודי ישב מולי, הוא סקר את הקופסה, טעם מן הכיבוד של אמא ואחר אמר: "השפה שדיברתי עם שמעוני, היא רומנית, הוא יליד רומניה, כן" "אז מה כל כך סודי בזה..." "שמעוני זכרונו לברכה הוא מאמין גדול במזל. הוא קיבל את הקופסה, כקופסת ממתקים שהיא מתנה ליום הבר מצווה שלו, לאחר כמה חודשים, באו הקלגסים וגירשו אותו ואת הוריו מעבר לנהר הגדול. הוריו מתו ברעב ובקור, הוא שרד את השואה כמעט לבדו ועלה לארץ, כשכל הרכוש שנותר בידו ומלווה אותו היא הקופסה שאתה מחזיק כאן, הוא ראה אותה כקמיע ושמר עליה כמו העיניים שלו" ספקתי כפיי בעצב על גורלו של שמעוני ואחר הוספתי: "וזה מה שאמר לך שמעוני באותו היום, ולמה זה סודי?" "בראש ובראשונה הוא אמר לי: זאת קופסת המזל שלי שמלווה אותי לכל החיים, אבל הילד לא יבין עד שיגיע לגיל בר מצווה" "אצטרך להחזיר אותה, הלא כן" מלמלתי. "לא, אם בעל הקיוסק זרק אותה לערימה, סימן שאין לו בה צורך" "רגע" הוספתי "אתה אמרת ששמעוני אמר שאני לא אבין עד שאגיע לגיל בר מצווה, והנה אני בגיל זה..." "אכן, הנה הבנת גם הבנת, וגם זכית בקופסתו של המנוח" השיב