רן אדום החזה הקטן
בסמוך לעזרת הנשים
בבית הכנסת הישן
שבת פרשת משפטים
והאדום בשירה לוהטת
בשעת הבוקר העומד
ועמו שמש רוטטת
שלאחר הגשם היורד
ואשה קטנה בעזרה
שמעה את השירה
ומחתה דמעת אזכרה
מבין עינה
אל סידורה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- סיפור נסיעה בחורף, תוך נופי המדבר האפור אל היעד ואל המנוחה. אגב -לתכנית ההיא קראו "פומיקי" ולא פומיקה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו בתוגה המכנסת פנימה פנימה אחורה אף קדימה וגורמת מקרבך להוציא שברי זכרונות וכיסופים לעתיד טוב חסר מכאוב [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה האי שלך-הים שלי.השיר פותח בגוף שני (את,אתה) והמילה השנייה בו היא גוף ראשון (אני)כלומר, יש כאן חלוקה בין התחום שלך לתחום שלי. את, אתה -בגוף שני יכול להיות משהו דומם ויכול להיות משהו אנושי, חוויה,אדם שעבר בתחנת חייך. הים הוא תמידי האי הוא זמני, מן החוויה כמו אנושית שיכולה להימשך לילה אחד או יום אחד או עונה או עונותיים ואחר כך להיעלם כדי הלישאר זיכרון נעים או זיכרון לא נעים או בעצם משהו לנצח, אך בזיכרון ולא במציאות חיי הדובר. האי שנוצר לרגע-נוצר בכדי לתת אולי הזדמנות, אולי בכדי שהדובר יקח את הצ'אנס הנקרה בדרכו וישכיל להפוך את האי הזמני למשהו קבוע, אך יתכן כי הדובר לא שש על ההזדמנות מטעמים שונים ובכך הפך האי למשהו זמני ואחר כך נמוג האי שלך ששייך לאף אחד ולכולם-בסוף השיר יש את הפנייה אל כולם, בעצם יש כאן אמירה המכוונת כלפי כולם, כי לכל אחד בתוך תוכו יש את הזיכרון או את החוויה (האי) אשר נעלם בים הזמן. כפי שאומר שירו של אהוד מנור ז"ל: "אי שם עמוק בתוך תוכנו, טמונים סודות וזכרונות" [ליצירה]
- [ליצירה] ציורי, מביע מסר אופטימי עדין לעתיד, אני מצטרף לשאלתו של שור ושואל באיזו עיר מדובר? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- דג חבוק עם סרטן, הסרטן דומה כי מגלה לו סוד או מאמץ אותו אל חיקו... הם ניצבים במה שנראה כמראה או יריעת ציור של אומן... מקורי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מה שנכון, נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] כתבתי שיר על אותו נושא, אם כי בדרך הגשה אחרת. ישר כח על המחאה! עובדי השמירה הם מן המנוצלים שבמשק [ליצירה]
- [ליצירה] --- שיר רהוט ויפה, מלא מטאפורות ובגוף שני ייחודי. [ליצירה]
- [ליצירה] ----- שני קוטבי הציר -ברלין וירושלים... ממש כמו ספרו של משה הס (אם אתה מכיר) אבל בהקשרים שונים לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם ביקרנו שם לפני חודש, היה שם שולחן ריק וכשעברנו הוא ישר הציע לנו לשבת ומילא אותו בכמה צלוחיות של מלפפונים מתפצחים פריכים ופיתות וסחוג פלסטיני וחילבה, ישבנו עיינו בתפריט, אברהם לבש חולצה של "גוש שלום" והביא מג'דרה מפתיעה בטעמה הנמס, איסמעיל הביא קובות מלאות בשר חום אדום כזה, אחר כך אכלנו קישואים (כרעא בקושי) ממולא בגרגירי תירס צהובים ו נימוח בפה היה שם גם בצל שלוט ממולא באורז עירקי אסלי, איסמעיל חייך כל הזמן ואמר שהוא בוגר קורס של תדמור ובוגר קורס הבישול של יאסר במוקטעא. אחר כך הגיעו המנות העיקריות: לשון בקר ברוטב לימון עם נענע, זה היה קצת אנמי, אבל היו שם ריאות צלויות ברוטב עגבניות וסטייק פרפר שעף לו כמעט מהמגש והיה חרוך מעט. לסיום השארנו שם 150 שקל, היה שיגעון [ליצירה]
