רן אדום החזה הקטן
בסמוך לעזרת הנשים
בבית הכנסת הישן
שבת פרשת משפטים
והאדום בשירה לוהטת
בשעת הבוקר העומד
ועמו שמש רוטטת
שלאחר הגשם היורד
ואשה קטנה בעזרה
שמעה את השירה
ומחתה דמעת אזכרה
מבין עינה
אל סידורה
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
ובכן
בין השיטין ניתן למצוא את הסובטקסט המעלה פרשנות פואטית כדלהלן:
ניכר כי היו אלו שני אנשים מבוגרים שחיפשו מעט נחמה ונועם בחייהם ולכן עברו לגור ביחד לאחר שבני זוגם האחרים עזבו אותם.
כל אחד נשא עמו/הביא עמו מטען כבד מן העבר, אך במקום להניח אותו מאחור, הם פשוט פתחו אותו האחד בפני השני ובכך נפתחה תיבת פנדורה של ריב ומדון כשמטען לבו של הגבר מאיים לעלות על גדותיו.
האיש ביקש בסך הכל לארוז את המטען עם חפצי העבר ולעזוב עמו...
[ליצירה]
----
ויקי כנפו:
יצאה מפיה זעקה רמה
קרעה בגדיה מעליה
יללה חברתית גדולה בוקעת
כאן זה מתרחש, לא שם!
נושאת עיניה בתחינה
פונה לכל עבר ורוח
ונתקלת אך בחומה אטומה
[ליצירה]
ואו איזו פסטורליה!
אני זוכר את המסגדים שהיו בדרך הנשיאים ולאורך דרך מצדה ושדרות טוביהו עד שבאו הציונים והפכו אותם לבלוקים ארוכים. אני זוכר את בית החולים אל סורוקה שהיה בית החולים המרכזי לבדואים ופלסטינים לפני שבאו הציונים והקטינו את מימדיו ואני זוכר את האוניברסיטת אל קודס (כיום בן גוריון) שהואילה לקבל יהודים לשורותיה והחצופים האלה גירשו את הבדווים ואת המרצים וב48 החריבו אותה עד היסוד.
תתעשת בן אדם. מה הייתה באר שבע עד 48? תחנת מסחר. עיירה מאובקת. נקודת מפגש ושאיבה לשבטי הבדואים. היהודים הביאו את הברכה