דעו כי אני
האדם
מקצר דרכים
הולך בין השדות
רגלי בוטשת את האדמה
בין הירוק הקמל
ופרי העץ העולה.
עובר ברחוב הצדדי
בין בתי שיכון.
כביסה צבעונית
מתנוססת ברוח החמה
כדגלי כנפות הארץ
שבניהן מקובצים
לכאן.
הנה נמלה
בכח סבלותה
נושאת כנף חיפושית
פרת משה.
מארץ המוות
לארץ הנמלים.
דעו כי אני
האדם
הולך בדרך לא סלולה,
מתעכב בין נקודות מסע
בין תחנות איסוף.
כמו אלטע זאכן
מרים חפצים זרוקים
עלי שלכת
שהטבע או האדם
נטשם.
אני
רוכש אותם
למילים
ותכשיטי זכרונות.
תגובות