רן מורי נהג להבריז משיעורי מתימטיקה של המורה עדן, מפני שהלה נהג ליגעו ולהשפילו בנוסחאות המשמימות והמסובכות להחריד. ולכן "רכש" לעצמו פטור ממתימטיקה והיה נוהג לעלות על קו האוטובוס לעיר ושם היה הולך לעבוד בפלאפליה של מזרחי השמן שבלב השוק העירוני. יום אחד עלה רן לאוטובוס ופילס דרכו אל המושבים האחוריים, והנה שני נערים עלו וישבו במושב הסופי יחד אתו ומשני צדדיו. אחד מהם הזכיר לו דמות בכירה.. הוא חכך בדעתו מהיכן הוא מכיר אותו, ואילו השני לא העלה בו אף זיק של הכרה ולו השטחית ביותר. והנה דווקא זה שהיה נראה פחות מוכר נעץ בו מבט מחשיד... "תביט סלבדור" פנה הנער המוכר אל הבלתי מוכר "הנה פתחו בשכונה שליד העיר מסעדה עירקית ומוכרים שם קובה דליקטס אחסאן מן סולטן" "מה אחסן ומה מן חסן מלך מרוקו?, אמא שלי עזיזה לבית אלקלעי עושה את הקובבה הכי טוב שיכול להיות אי פעם" אהה! אמר רן לעצמו, הרי זה סלבדור בנו של הרב משה בואנו!, והוא הצטנף במקומו למען לא יראה בן בואנו את פניו ולמען לא ידווח לאביו על הברזתו. שני הנערים המשיכו לדבר על קולינריה: "סלבדור, מה אתה מקשקש, אני אכלתי במסעדה הזו ואכלתי קובה פתתה עם מילוי תפוחי אדמה וזה היה ממש על הכפק, חוצמזה יש להם מגוון רחב ביותר של קובות" "תגיד, לא אכלת אצל אמא שלי אף פעם ?!" התריס סלבדור "הרי שתאכל אצלה את הקובבה עם מילוי החצילים והקישוא ברוטב מנטה ולימון וכן את הפראסה קונפקטיקה שעשויה מכרשה ירוקה וטרייה ואת הפסטליקוס ואת המאסאפאן ואת סלט החצילים המשובח כל כך,תרצה לבקר אצלנו שוב ושוב, אבא שלי קיבל את המרץ שלו ואת דברי התורה שבו רק מן המאכלים שאמא מכינה ואילו גם אני התחלתי ללכת בדרכי אבי כהלוך הלך אל עיר סגולתו כפי שנאמר -הרוצה להחכים ידרים-" רן חייך ואמר לעצמו כי אכן התפוח לא נפל רחוק מהעץ והקובבה לא נפל רחוק מן הסיר, אך חיכו יבשה וריר עלה בו למשמע תיאורי המאכלים. "הרב בואנו יבוא לכיתה בעוד כשעה בכדי לדבר ולשאול את התלמידים בדברי תורה" קרא המורה. והנה קרבה השעה ובואנו נכנס לכיתה ברגל רמה ובמבט גא, הוא בחן את התלמידים והחל לנאום: "השבוע זה קראנו את כל הפרשות הנגדיות שבחומש בראשית ובחומש דברים, חגגנו עם הספרים ורקדנו עד כלות הנשימה כפי שציוונו רבותינו בבבל ובארץ ישראל. אם אתם רוצים לדעת, הרי שבבבל סיימו מעגל של פרשיות כל שנה ואילו בארץ ישראל כל שלש שנים, משמע כי העיראקים ניצחו כמו שמנצחים תמיד בשש בש כמו שנאמר "שש כנפיים שש כנפיים לאחד, בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו, ובשתיים יעופף" והנה אני מעופף וחורג מהנושא, אבל אני אומר ככה שכולם בתפוצות קיבלו את מנהגם, והמנהג עבר לספרד ומשם בידי אבותיי לבית בואנו עד לבלקן ואבות אשתי לבית אלקלעי עד סראייבו הלא היא סראי די בוסנה ומשם לירושלים הקדושה, ומה אני נסחף כסחוף הרוח את העגל, הרי אני כאן בכדי לשאול אותכם קושיות" והוא עבר במבטו על פני התלמידים והביט על אחד נמוך קומה בשם גורן, גורן היה תלמיד לא כל כך טוב ומשה בואנו רצה להכשילו: "גורן... בתורה כתוב שמשה לא נכנס לארץ ישראל וכן כתוב "מעשי משה קיימים לעד" ומה הקשר של זה לבית המקדש? גורן הביט בבואנו ולא ידע את נפשו ממבוכה, הוא הביט בבואנו וגמגם: "לא לא יודע.. אולי הר הלבנון..." "תלמיד, עוד מעט אקח אותך ללבנון בעצמי.. ושם תאכל דובדבנים חופשי... האם מקומך בכפר הנוער?" בואנו שאל עוד כמה תלמידים והתייאש מכולם ומכל תשובותיהם, לאחר מכן הודיע: "ואללה.תעודת עניות ולא תעודת בגרות! עכשיו אני אעשה הגרלה ומי שאשאל אותו השאלה הבאה ויענה לי, אני אזמין את כל הכיתה לאכול אצלי בבית אצל עזיזה אשתי! ואם לא, אני אתן לו תעודת גט פיטוין מן הכפר!" הוא עצם את עיניו ועבר במבטו, אחר הצביע- על רן מורי! רן נחרד ונרעד, מחד לא ידע איזו שאלה תיפול עליו מפני שלא הצטיין בלימודי קודש ומאידך חפץ היה בסעודה הדשנה כפי שהשתקפה מתיאורי בנו סלבדור. "רן מורי, תגיד לי, למה התחיל את התורה מבראשית ולא מ"החודש הזה לכם" ומה אומר על זה רש"י?" רן נמלא גילה, הוא פתח את פיו והפגיז: "וכך אומר רש"י בשם רבי יצחק: "בראשית-שאם יאמרו אומות-העולם לישראל - ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם - כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו - נתנה להם, וברצונו - נטלה מהם ונתנה לנו". כלומר, באמצעות סיפור הבריאה התורה מציידת אותנו בתשובה ניצחת אם הגויים יטענו נגד הכיבוש הארץ: "ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעת גוים". בואנו התפעם והתלהב, הוא ניגש אל רן ונישק אותו ואחר אמר: "בן פורת יוסף! בן פורת עלי עין! קרידו מיו!עוד השבת הזאת אני אארח את הכיתה שלך כעשרים איש בבית שלי, אני ועזיזה נעשה את ההכנות הנדרשות!!!" יום שבת- רן ובני כיתתו נכנסו לביתו של הרב בואנו, על קיר הסלון עמדו שתי תמונות של רבנים ומעליהם שתי חרבות מכונפות, משה בואנו ובנו סלבדור ואשתו עזיזה עמדו עם חלוקים. בואנו בכבודו ובעצמו נהג כמלצר והגיש להם סלט חצילים וגמבה בתור מנה ראשונה וכן סלט חצילים עם מצע עלי חסה שרן טרף מיד עוד לפני שבני כיתתו נגעו במזלג, אחר כך באה פראסא קונפקטיקה בתור מנה ראשונה, הפראסה הייתה נימוחה בפה ובעלת מרקם משגע ורן נשבע לעצמו כי ברגע שנגס בה שמע קולות מוזיקה של מלאכים עולים ויורדים בסולם יעקב. אחר כך אכלו קובאבס, קלדו די קרנה ושאר דברים טובים. רן לא שכח את הפראסא וזמם מזימות הכיצד לשים ידו על הסיר. הוא פסע בלאט אל המטבח בעוד התלמידים שרים זמירות שבת וחיפש את הסיר של הפראסא, והנה פתח סיר ועוד סיר ועוד סיר ושלח ידו פה ושם לטעום עוד מעדן ועוד מעדן: "מה אתה עושה כאן!" שמע קול מאחוריו, היה זה סלבדור בנו של בואנו. "אני.. אני .. אני רוצה פראסא" גמגם רן "אהא! זה אתה שהיית באוטובוס כשסיפרתי לחבר שלי על המטבח של אמא, אתה תיחמנת בכדי להגיע לכאן ולקחת לנו את האוכל!" נופף סלבדור באצבעו. והוא הוסיף "המתכון של הפראסא הוא סודי, אין זכות לאף אדם לגנוב את סודות הבישול של משפחת אלקלעי !" עזיזה נכנסה למטבח ושמעה את סלבדור ומיד התערבה: "בחור, אם אתה רוצה פראסא, אני אמלא לך מלוא קופסא! ולהבא תבקש, ואם תרצה תבוא כל שבוע!" והיא ניגשה אל סלבדור ואמרה: "ילד רע! חשבתי שאתה יניק חכים והנה אני רואה שאתה פזבנג, לא נותן כבוד לאורחים של אבא!" ואחר כך מילאה לרן קופסת פלסטיק שלימה מלאה בפראסא קונפקטיקה דל קרנה כאשר אהב.