והנה זה עסקנו במתרחש בספריות העירוניות של ירושלים הבירה כעסוק בחמאת בוטנים או כשתות את הקולה, וזו הרי לא חכמה כיוון ששם באים האנשים החפצים לעסוק בעולמם של הספרים או העיתונים, ולכן נשפטם במידת הרחמים ולא במידת הדין ונשים פעמינו ככלב בייגלה המשוטט ברחובות אל עבר האקשן האמיתי המתרחש בספריות: אל עבר הספריות של התיכונים.

רבות כתבו ההיסטוריונים על מלחמות הדיאדוכים, על מלחמות ההונים והפונים, השיעים והסונים והיפנים והסינים וכל גויי הארצות ושבעת העממים אשר נלחמו זה בזה בין אם בחרב בין אם בנבוט, בין אם במערוך ובין אם בשוקר חשמלי, אבל על מלחמות ספרני התיכונים טרם נכתב ולא קמצוץ ושמצוץ של דיו. אף אחד לא הרהיב עוז בנפשו לשלוף עט או אצבע על מקלדת בשביל לכתוב את מה שנתחולל אי שם במוקדי הקרבות  של "חוד החנית של התרבות אל מול ההתבגרות" או אם תרצו "ההתפקרות" או "ההתפגרות".
 

והנה מדובר היה בספרן החדש קיפי הלא הוא מנשה תהילים זוגר שהיה לפני כן ספרן בעיריה ואחר כך עקב צוק העתים ביקש מנוח לנפשו ועבר לספרית בית הספר התיכון "נווה זימזומים"  השוכן אחר כבוד בשכונה אחת משכונות ירושלים שהוקמו על ידי הנדיב הידוע. אך שם משפחתו תהילים זוגער לא הצדיק את הנושא אותו כי אותו מנשה לא היה אומר תהילים אלא קורא ומקרא בספרות ענפה ובעלת פונטים זעירים והיה משתמש לשם כך בזכוכית מגדלת, ושיער ראשו עשוי היה קוצים חידודין חידודין כאותו קיפוד נחמד מרחוב סומסום הקרוי "קיפי" ולכן כונה גם קיפי.

 

והנה שכנו בבית ספר זה מיטב ערסאי העולם התחתון והתלמיד המכונה אמיר הפיתה שבעצם דמה לבולדוג  לא ידע היכן להשתולל ולהגליש נפשו במכשיר הפלאי המכונה אינטרנט הקיים רק אצל קיפי בספריה והלא אסרוהו שועי ומחנכי המוסד במטרה כי תלמידיהם יהלכו בדרכי ישראל סבא ולא בדרכי הפריזי היבוסי והאמורי אשר ישבו בארץ. ולכן עוד באותו יום ראשון בו החל קיפי את עבודתו החליט לערוך לו קבלת פנים נרגשת, לא באמצעות עוגיות ודג מלוח כי אם באמצעות השתגעות רבתי והנה מול עיניו של קיפי החל מהפך את ספרי הספריה כזרעי מלון וחושחש וההוא גברא  לא ידע את נפשו ונתקרב אליו בכדי להרגיעו, אלא שבאותו וזמן היו שניים מחבריו הופכים את מסך המחשב והכניסו ג'וקים ווירוסים כחול על שפת הים יען כי מזימה זמומית הייתה זו, שהרי לא לחינם נקרא בית הספר "נווה זימזומים". ואחד מהם הקרוי טל גולדמן החל לגלוש במחשב האישי שלו לאתרים בלתי חינוכיים. וקיפי לא ידע את נפשו כיוון ששלושה זוממים גם תיאמו ביניהם את "קבלת הפנים" לאותו "קיפי"  ולכן רץ ושם נפשו בכפות רגליו אל מנהלת בית הספר והיא ספקה כפיה ושתקה ולא עשתה מאום, אבל בכל זאת התערב מחנכו האדיש ואמיר הפיתה, מנהיג הפורעים גורש הבייתה אבל חזר אחרי יום אחד כמו צ'ק ללא כיסוי החוזר מן הבנק.

 

והנה שמח על הצלחתו היחסית וזמם מזימה היאך לחרב את הספריה בפעם השנייה. והנה נכנס בכוח של ארבעה חבר'ה, היו שם טל גולדמן, משה דניאלי ועובדיה קולורבי, ולמה קולורבי. כיוון שהלה זכה בחידון והפרס על זכייתו היה משלוח של חמש מאות קילו קולורבי ופראסה למשך שנה.

והנה הסיחו דעתו של קיפי באמצעות נערה תמימה שביקשה ממנו ספר קריאה ומשהלך הלה לתור אחר הספר, זרקו את מסך המחשב על הרצפה, עלו על השולחנות, החלו להשליך ספרי קריאה על הרצפה ולרקוד בקולי קולות כאותם שבטי זולו וקסוסה ובנטו אשר יושבים בדרומה של אפריקה וריקודם הוא ריצה בניוטרל וקולם חנון וערב לאוזן. אך נעזוב את הרצים בניוטרל ונפנה אל קיפי. והנה נחרד הלה ונשתוללה דעתו כהוריקן באוקיינוס ומיד החליט להשיבם כגמולם ויצא את הספריה ונעל אותם שם להשתולל כמו שנאמר "אינעל דינו" אבל כאן בעצם נתקיימה המימרה "אינעל הספר!", והלך לקרוא למנהלת אך באותה שעה הייתה בהשתלמות וסגנה נסע עימה והמזכירה נסעה אף היא והמורה היה אדיש מידי ואפוף, ולכן השאיר קיפי את הספריה סגורה על ארבעת הפורעים שבה. והנה שמחו הללו על הצלחתם והחלו להפך את כל המלאי ולצרוח כקול המון כקול שדי וזרקו ספרים ממדפי המבוגרים והשרת שמע הרעש ונכנס פנימה וראה את רוב הספרים מהופכין כמהפכת סדום ועמורה וסדאם חוסיין. והנה השניים עוברים שורה שורה וזורקים אותם למטה. את ספרי ש"י עגנון ורם אורן ומאיר שליו ועוד ספרים מספרי חסמב"ה וחבורת כאס"ח כשאמיר הפיתה מצחק במן צחוק מרושע שכזה. ובכל זאת שיחרר השרת את הפורעים לאחר שמחה על כך

בקול רפה, ולמחרת לאחר שעמל לסדר את החורבן ואת הליכלוך נקרא קיפי אל המנהלת והיא הודיעה שהוא אשם כיוון שסגר את הפורעים בספריה ולכן הם לא ייענשו:

"את לא מבינה!" אמר "את מאותתת להם שיש להם גיבוי לפעולותיהם!"

היא שתקה

 

למחרת הלך ונתייעץ עם הספרנית הוותיקה מתילדה, ספרנית גבעת זלמן שאמרה לו:

"אתה לא מבין! אתה צריך להעביר את המלחמה לבית שלהם! לבית שלהם! ההגנה הכי טובה היא ההתקפה!"

ובהחלט לקח את דבריה כמובן מאליו.

 

למחרת לקח מהמזכירה את כתובותיהם של ארבעת הפורעים,שם עליו שכפ"ץ, מילא שקים בחומרים מסויימים והזמין מונית ספיישל.

הפעמון צילצל בביתו של טל גולדמן בקוטג' המפואר באיזור מלחה, אמו פתחה. טל ישב ואכל מרק שעועית, הוא ראה את קיפי ונדהם:

"הוי זה קיפי! הספרן החנון שלנו! מה באת לכאן? להטיף לי מוסר? חה חה חה!"

"תיכף נראה מה זה חנון!" צעק קיפי

הוא הועיד פניו אל מדף הספרים, היה זה מדף רציני וחזק עמוס בספרים רבים ואנציקלופדיות שכן אביו של אותו טל היה פרופסור לקרימינולוגיה באוניברסיטה ואילו בנו קרימינל מתחיל...
והנה קיפי נטל כסא, שלח את ידיו והשליך משם את כל הספרים האפשריים אל הרצפה כשטל עומד המום לנוכח תעוזתו של הספרן, אחר כך הוציא קיפי שקית ושפך משם חלק מן הלכלוך שטל זרק בספריה: פתותי נייר, קליפות תפוז וכולו ויכולו...

טל ההמום כמעט בכה, אמו צווחה ושאלה את קיפי מה קרה וקיפי סיפר לה. היא ישבה על הרצפה כאותה בתולת בת ציון האבלה של ירמיהו ממגילת איכה.

והנה שם פעמיו אל עבר שני הפורעים הנותרים וגם שם זרק את ספריהם אל הרצפה ושפך לכלוך

והנה לבסוף הגיע אל ביתו של אמיר הפיתה ושם חיפש את ארון הספרים או משהו שיזכיר דבר כזה, חיפש ולא מצא, וזמנו היה קצוב כי בכל רגע אמורים היו להזמין משטרה ויתרון ההפתעה הלך ואזל, לכן ניגש אל הפיתה ואמר בקול:

"אין פלא שאתה משחית ספרים! בקושי יש לך ספרים בבית, אתה לא פיתה אתה אנלפביתה!"

ואמו של אמיר נכנסה לחדר ואמרה: "מה זה פה! מלחמות הדיאדוכים שלאחר מותו של אלכסנדר הגדול? הם הורסים לך את הספריה ואתה נוקם בהם? זהו ניצחון פירוס!"

וקיפי נתפלא הכיצד זה יודעת אמו מושגים כה רבים ואין בידה ספרים והוא שאל אותה לסיבה זו והיא ענתה:

"אמנם היו לנו המון ספרים אבל אמיר מכר אותם בחנות כל אחד בשקל, בכדי לקנות לעצמו ליוויס חדש!"

"אז פעם הבאה אני אקרע לך את המכנסיים כמו שנאמר "קרע השם את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך!" איים.

"ומי רעי הטוב ממני?" גיחך אמיר

"מוישה זיכמך!" השיב קיפי
"ומי זה, בן דוד של מוישה אופניק?"
"כשתחפש ותמצא תבוא ותגיד לי!" חתם
 
(מוישה זיכמך= מוישה חפש אותי)