בליל סתווים
כשהירח מלא,
קראתיך בדממה
לבוא אל גני.
קראתיך בדממה
לחלוק עמי
את מה שנתנה
האדמה והאהבה
אל יצועי
החלקת בדממה
ואת רזי יצירתי
העברתי על גופך.
חיברנו יחדיו
את חוט הקסם
שנצץ והאיר
באפילת הליל
עד רדה תרדמת
לאור השחר
נשבענו לשוב
לעת ערוב,
לאחוז בחוט
החובר בינינו
ולא להרפות.
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שירה כנבואה [ליצירה]
- [ליצירה] --- לדעתי- בכל יהודי באשר הוא ישנה נקודת זכות ומצווה אחת שהוא מקפיד עליה כבבת עינו. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- ידבק שמך לפי כי לא אשכחך :-) נעים [ליצירה]
- [ליצירה] חכמת המלחמה בין עצי הזית. מי אמר שהמוזה נוטשת את הלוחמים? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, תודה בשם אביב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] בטש באדמה עפר תחוח ובפה הטעם המלוח [ליצירה]
- [ליצירה] ---- יפה! מה שפרח אחד תמים יכול לשנות :))) מיגון לשמחה מעצב ליומטוב נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מסרכפול האם עלית על המסר הנוסף בשיר? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לאיתי, רעות ,ליריקה, ישי שור, ללוביץ,כינרת ורוב [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מאוד יפה, לפעמים יש כאלו שנאמר עליהםף עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו, אך הנה את מוכיחה ההיפך ומראה שלפעמים בעיני רוחך ובאזני רוחך ניתן לראות אף יותר ממציאות ימינו. לעניות דעתי טוב יהיה אם תפרידי את שלשת המשפטים האחרונים מהשיר, זה יעצים אותו: לו רק תמיד אתהלך בעיניים עצומות [ליצירה]
תגובות