הנה לא חדל פינו מלספר את מעללי דריידל הדגול ומלחמתו בכל שאר ראשי היישוב היהודי בארץ ישראל למן ראשית ימי המדינה ועד שנתקרא הלה לילך לבית עולמו.

והנה לא יחדל העט מלקשקש והפה מלספר את מעללי מלחמתו של דריידל בעכברים אשר עשו שמות בבניין המגורים של ישיבת הרב ירחמיאל והיו משחתים את מזונם של ברי אוריין אלו יהודים תמימים וישרי דרך אשר שירכו רגליהם לבית האוכל למען שבר רעבונם בחומוס אבו רמזי ובמרק שעועית מעשי ידי גבין להתפאר. והנה עכברים שובבים אלו ניצלו נצול היטב את תשתיות הבניין הישנות ועשאום קפנדריה למען עבור בהם ממזווה אחד לשני. והנה ידוע כי דריידל נתנקם בהם קשות וכילה בזעמו רבים מהם ושלחם במלכודות ובמצודות שעשאם למען הקל חייו בבית זה. ופעם קרה כי הכרית להם את שדה התעופה העכברי ועל כך נקמו בו העכברים בכך שהכריתו את זכייתו בלוטו אצל ההוא לופז בקיוסק של רחוב בן יהודה.

והנה נניח את דריידל לחשוב היאך ליקח נקם מאת העכברים ונלך אל אותו ערוץ אחד מסכן וערירי, ולא מכיוון שהיה אחד אלא מכיוון שקמו לו מתחרים למען מדורת השבט ולמען טגן שם תפוחי אדמה המתקראים קרטושקע"ס.

והנה חשבו חשוב היטב את מי יארח מר חיים יבין, אותו יקה פאץ עול ימים שזה קרוב ליובלות ימים ושנים תפס את מקומו על ידי המיקרופון ללהג דברי חדשות לבקרים. והנה בערבו של יום הילך חיים יבין מבועס עד עמקי נשמתו ברחובה של עיר, וזאת בגלל שהאוטו שלו נתקע במוסך והיה חייב ליקח מונית מרחוב בן יהודה אל עבר רחוב ארלוזורוב. והנה תפס מונית בנפנוף יד ולאכזבתו לא הייתה זו מונית הכסף אלא מונית שגבתה כסף. והוא במבטו היקה שילם לנהג טבין ותקילין אלא שבאותה מונית התיישב גם מיודענו דריידל שעמד לירד תחנה לפניו. וההוא דריידל הגה בספר "המביט לארץ ותרעד" אשר חיבר רבינו קלונימוס בן ארויה שהיה רבן גדול אי שם בקושטנדיטא. וספר זה סיפר על אודות הניצל מן הארי כיצד ינהג, הניצל מן הדב כיצד ינהג וכולי וכולי, הלכות שבאין אדם לחייתו ארץ שדריידל היה בקי בהן בשל מלחמתו בעכברים. ועוד נאמר במדרש תנחומא פרשת בראשית סימן יב: "ילמדנו רבינו, מי שרואה זיקים וברקים, כיצד מברך עליהן? כך שנו רבותינו: ´על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם´, הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין? שנאמר: ´המביט לארץ ותרעד´ (תהלים קד לב), ומה כתיב אחריו? ´יהי כבוד השם לעולם´ ".

ואכן בערוץ אחד החלש היו ברקים ורעמים וזיקים ששיבשו את השידורים וכיבו את מיקרופוניהם של כתבי החדשות והיו להם לזרא.

 והנה ראה הלה את חיים יבין שהביט במבט מעיין בספר בו  קרא והרים את מבטו ושאל:

"מה אדוני מחפייש? האם רוצה לקנות את הספר הזה?"

"לא, אדוני" ענה חיים יבין "לעומתך אני מביט בטלויזיה והיא רועדת. אצלי זה המבט למרקע וירעד!"

"אתה איש של טלויזיה?" שאל דריידל "איך אתה יוצא מקופסה כזו קטנה?" תמה

"זה סיפור קצת מסובך..." השיב חיים בבדיחות וטוב לבו ונהג המונית ששתק עד כה התערב לאמור: "המסך כבר לא רועד ממבט. היום הוא רועד מתכניות אחרות. כבר עושים לערוץ אחד הנשמה מפה לפה! הלם חשמלי ועירוי דם!"

"אוי א ברוך!" הזדעק דריידל "אתם צריכים אולי כסף? למרות שאני לא רואה טלויזיה, אני יכול לתרום לכם."

"יש לי גן ובית ווילה בטוסקנה! וגם מניות בתדיראן!", השוויץ חיים יבין.

ובין כך ובין כך עמד דריידל לרדת וחיים יבין נשאר לבדו והנה ראה כי דריידל שכח את ספרו "המביט לארץ ותרעד" והנה נטלו לידו והחל מעיין בו. ולפני שירד ביקש מהנהג שקל על חשבון עשרים השקלים ששילם לו.

"כי מדוע?" הזדעק הנהג

"בגלל שהוצאת את דיברתי רעה! אני קונס אותך! סוף סוף מישהו חושב שאני מישהו גדול ושמהדורת מבט שווה משהו והנה אחד כמוך בא ועושה אותי דלפון!"

והנהג הנהן והוציא מכיסו שקל ומסר לחיים יבין שנטל את הספר המעניין ולקחו הלאה. בספר הופיעה כתובתו של דריידל והוא סר אל משכנו למען השב אבידה לבעליה.

והנה אנו שבים אל העכברים החרוצים והנקמנים שלא נחו על שמריהם ולא הסתפקו באכילת טופס הלוטו של דריידל. ובאותו ערב שבו חזר ההוא גברא במונית, השלימו את תכנית מספר שתיים - כרסום יסודות בית מגוריו של דריידל ששכן בקומה השנייה ורק היה חסר איזו טפיחה על המרפסת בכדי שהבית יפול ולא תהיה לו תקומה! ניצח על המלאכה העכבר קוקוטוריקוטוטונגה השביעי שהיה מהנדס קיני עכברים. והסתייע לשם כך במאתיים חמישים ואחד עכברים ובשיניהם הטובות.

והנה עלה עלה חיים יבין במעלה המדרגות אל בית ושל דריידל והנה פתח דריידל את הדלת והוא לבוש חלוק אטלס ומצנפת שינה לראשו וראה את יבין ובידו הספר:

"אז אתה מר מבט לחדושייס מן הטקסי? ואתה החזרת לי את הספר! תודה רבה! תיכנס תיכנס, אכין לך כוס תה חם!"

ובהחלט חיים יבין נכנס לביתו של דריידל ועמד על יד ארון הספרים כשהוא מתרשם למראה הספריה העשירה של מארחו.

"א גרוייסע ישר כוייח רב מביט לחדשות ותרעד כל הארץ!" אמר בקול רם

והנה לשמע הקול הרם נתרעמו רעמים וברקים מעל התקרה וסדק איום ונורא החל לצוץ מקצה הבית ועד קצהו ועציץ הבוגונוויליה נפל על הרצפה וקרקעיתו נשפכה, חושפת מושבה עתיקה של נמלים ששכנו תחתה ובכך הזדעזעה קומת ביתו של דריידל תק פרסה על תק פרסה ושקעה ונטתה על צידה כמטר אחד  ודריידל הפליט צווחה ומדף ספרים נפל על חיים יבין והמוני ספרים נפלו והכוננית נפלה. אך דריידל לא איבד את התושיה ובזרועו האיתנה משך את חיים יבין מן ההפיכה שאירעה במדף הספרים אל מתחת לשולחן המהגוני הישן ובכך הצילו מן הרעה שכלתה אל פתחו:

"מהפך!" קרא חיים יבין בתדהמה

"אכן מהופך מהפך! מי יודע מה קרה ליסודות של הבניין. יש שם מלא עכברים ולטאות, כבר שנים אני נלחם בהם!" הכריז דריידל

וכה דיברו חיים יבין ודריידל שעות רבות ואכן עמד דריידל בדיברתו וגם הכין לו כוס תה עם קצת סוכר בתוספת עוגיות ביסקוצ'וס וגם סיפר לו על מלחמותיו בעכברי השדה ובחולדות אשר איימו עליו. ולבסוף נפרד ממנו חיים יבין כשהוא אומר:

" בדרך כלל אני מביט במסך והפעם רעדה הארץ! אפילו בתכנית "מוקד" לא הייתה רעידה כזאת! "היום למדתי מה זה המביט לארץ ותרעד!