סיפור ששמעתי לפני חמש שנים שאירע בשכונה ו' הישנה. בשכונה ו' הישנה התגוררה אשה ערירית בשם פרחיה עובדיה, כסף היה לה בשפע עקב הבטחת הכנסה נדיבה ביותר, ואולם ילדים לא. ויהי היום ותלך פרחיה לקניות אצל הירקן הפרסי ששון שהרי לא הכינה קוסה מחשי במשך כשבוע. והנה בעברה ליד ביתו של מרקדו הנהג ותרא את כלבו השחור והמפחיד לוקח במלתעותיו תינוק קטן על מנת לטורפו. ותחטוף לו פרחיה את התינוק מבין מלתעותיו ובמקומו נתנה לכלב עכבר מת שמצאה ליד האשפה. ותאמר פרחיה בלבה: הרי אני חשוכת בנים אקחהו לי כבן ואפנקהו בממתקים ומשמנים ובקוסה מחשי. ותקרא פרחיה את שם הילד איתן, שהרי, אפילו שנטרף בידי הכלב המפחיד ביותר בשכונה, יצא בריא ואיתן בגוף ובנפש. ואולם, היא טעתה טעות איומה: אמנם הוא יצא יותר מידי איתן בגופו ובכוחו אך בנפשו לא היה איתן. פרחה פינקה את איתן בכסף וממתקים ונתנה לו את החינוך הטוב ביותר: היא מסרה אותו למורה הדגול אברהם מבורך שהיה גדול מכולם משכמו ומעלה. וילמד אותו מבורך: א,ב,ג,ד . אבל כנראה לא יותר מזה כי יומנו של מבורך נתמלא חיסורים ולאחר מכן נעלם. כשהגיע לגיל שמונה התגבר על איתן היצר הרע והוא החל מתחבר עם ערסים והילדים היו פוחדים מפניו ומפנים לו את הדרך ארבע אמות. מה אומר ומה אספר, עליו אמר הפסוק "ידו בכל ויד כל בו". מפאת ערסיותו ואכזריותו כלפי חתולים תועים וילדים טובים הספיק כבר בגיל עשר לצבור במשטרה ספריה שלמה של תיקים. אך למרות זאת המשיכה אמו המאמצת פרחיה לפנקו ולתת מבוקשו ולא להתייחס למה שאומרים השכנים על ילדה. ואולם, לא לעולם חוסן, והנה הגיעה לאיתן הסטירה הראשונה.לא, לא הייתה זו סטירה מידו של המורה אברהם מבורך שהיה מורה מכה ולא הייתה זו סטירה מידה של המשטרה. הייתה זו סטירה שניתנה על ידי נער מקומי. היה זה המקרה עם מושי אספן הקלטות המזרחיות הידוע באופני הBMX GTI המשוכללים והמשודרגים, מלאי הפונקציות והנשלטים בעזרת שלט רחוק שנבנה על ידו ובכספי אביו הטכנאי. פעם אחת הגיע מושי לשכונה ו' הישנה על מנת להשוויץ באופניו וכדי לבקר ידידים. ראה מושי את הרחוב היורד ואת הגבעה הנישאה שמתחילה במסילת הרכבת ומסתיימת בשיפוליה בכיכר השדות. ויחפוץ לעלות עליה כדי לקחת את כל הירידה בתשע שניות. ויעלה על אופניו וירכב עד לראש הגבעה. אך שם לרוע המזל, ארב לו איתן הערס ויתפוס את מושי ויתן לו סטירות, כפות ולטמות בעיטות ומספר זפטות וגם הפיל אותו מאופניו ויאמר איתן: "יש לי איתך חשבון ארוך עוד מימים ימימה, שהרי לפני אלפיים שנה בגלגול שעבר נתת לי צביטה". "לא נכון! כזב!" צעק מושי בזעם: "בחיים שלי לא היכיתי אפילו זבוב". "זה נכון, אל תסתלבט עליי", ויתן לו איתן כפה. "אל תיגע בי! אל תיגע בי!" צעק, "בספרדי טהור לא נוגעים!" ויחליט איתן לחמוס את האופניים ויפל את מושון לקרקע ויעל על אופניו ויסב פניו אל הירידה. אך הוא שכח כי השלט היה בכיסו של מושי.... והנה גמא איתן את הירידה והוא רוכב בעיזוז והדר ובמהירות רבה ומושי שלח את ידו לכיס, הוציא את השלט ולחץ על כפתור המב"מ ("מבטל בלמים")ויגחך. והנה כשעבר האופניים ליד מכולת מוסאיוף עברה משאית תנובה בעיקול ואיתן רצה לבלום ולעקוף, וינסה את הבלמים והם לא עבדו וגם לא היה לו הזמן לקלל מפני שהאופניים ביצע תאונה קטלנית. ויחבל איתן ויפצע קשות. ומוסאיוף הזמין אמבולנס ויקחו הפאראמדיקים את איתן ויסעו עד בית החולים ושם עשו לו גבס וזריקה בתוספת עם אינפוזיה.