מבוסס על מכתב אמיתי,גלוי שנשלח לעיתונות לפני כשנתיים.
אני כותב את המכתב הזה באיחור של עשרים וכמה שנים, לפני ראש השנה.
אני פונה אלייך המורה של כיתה א´, המורה שהרבצת בנו תורה תרתי משמע.
היינו בני שש בבית ספר הממלכתי דתי אי שם בעיר,ילדים שהחלו את שנות הלימוד שלהם בסוף שנות השבעים. איתך מורה מתחילה.
היינו בני מהגרים –רוב הורינו עלו מארצות המזרח ולא הכירו את מערכת החינוך הישראלית.
נהגת להכות ביד, בסרגל, למשוך באוזניים, לקרוא לנו בשמות גנאי כמו "חמור" ולאיים ש"אני אשבור לך את הראש" או "אני אזרוק אותך לגשם בחוץ".
אם היינו טועים במהלך הכנת השיעורים היית מכה אותנו, באזני המנהל כינית אותנו בשמות. אנו כילדים רכים כמובן שלא הכרנו את המערכת וחשבנו שזה מה שצריך להיות וזה המצב, כך בראש של ילדים בני שש. אך כשבגרנו, חווינו מחנכים נפלאים בעלי אישיות, ראינו את שהולך מסביב הבנו היכן שעמדנו, כשהורים פנו אלייך בשאלה למה ילדיהם חוזרים חבולים פטרת אותם בתירוצים, זכור לי כי אח של אחד התלמידים הגיע לכיתה, צעק עלייך על כך שאחיו חבול ואת נאלמת כי לא ידעת מה לעשות, פשוט לא ידעת איך "לסבן" אותו.
יום אחד לפני ראש השנה, תפסת אותי בהפסקה, במסדרון והטחת אותי אל הקיר, לא הבנתי מה גרם לך כך, אבל אני עדיין זוכר:
"תכתוב מכתב סליחה לאבא ואמא לפני ראש השנה, עכשיו!"
דמעות עלו בעיני וישבתי לכתוב את המכתב.אז לפני עשרים וכמה שנים
זו הסיבה שאני כותב עוד מכתב ופונה אלייך המורה:
כתבי מכתב סליחה מהתלמידים לפני ראש השנה, עכשיו!
תגובות