לגעת בצליל
לחוש באומר
לנשום ריח פריחה
עד בלי די
לפני שתקמול
לרחף מעל
ראשי הרים
אווירם הצח
ופלג דק יורד
בינות לנענע משובלת
וקנה סוף
לראות אותה
הולכת, מתרחקת
מעבר לגבעות הגיר
מעבר לסכר האוגם
ולדעת
שהיא תשוב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הדוסים שבינינו יראו בכך עזות פנים והליכה נגד "והדרת פני זקן" האמת שגם אני רואה את זה כך ועוד כאלו שיש להם הדרת פנים.
ה"אגרסיבים" שבינינו יקראו לך "ג'דע" ואחת שיודעת לעמוד על שלה. יען כי ביצ'ית הפכת להיות.
אבל זאת לא הדרך. ישנה דרך האמצע. הטובה, הברוכה. שביל הזהב, בו צריך לפסוע.