לגעת בצליל
לחוש באומר
לנשום ריח פריחה
עד בלי די
לפני שתקמול
לרחף מעל
ראשי הרים
אווירם הצח
ופלג דק יורד
בינות לנענע משובלת
וקנה סוף
לראות אותה
הולכת, מתרחקת
מעבר לגבעות הגיר
מעבר לסכר האוגם
ולדעת
שהיא תשוב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אולי זה נראה כמו הפואבלוס של ריו? או שמא כמו אחד היכונים הקומוניסטים סובייטים המקשטים את ערי מזרח אירופה (אתה שומע מר ירושלמי???)
אח אח כואב הלב- אני עוד זוכר צחוק ילדים וחבורות חבורות שהיו משחקים באיזור בכל מיני משחקים ותעלולים ובניית בית מחנה על העץ וכו'
הכל נדם ונעלם...