לגעת בצליל
לחוש באומר
לנשום ריח פריחה
עד בלי די
לפני שתקמול
לרחף מעל
ראשי הרים
אווירם הצח
ופלג דק יורד
בינות לנענע משובלת
וקנה סוף
לראות אותה
הולכת, מתרחקת
מעבר לגבעות הגיר
מעבר לסכר האוגם
ולדעת
שהיא תשוב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
----
ויקי כנפו:
יצאה מפיה זעקה רמה
קרעה בגדיה מעליה
יללה חברתית גדולה בוקעת
כאן זה מתרחש, לא שם!
נושאת עיניה בתחינה
פונה לכל עבר ורוח
ונתקלת אך בחומה אטומה
[ליצירה]
חיים נוי, סתיו לשם וקיפי - תודה על התגובות :-)
קיפי -
המכתב היה מכריסטיאן, בחור גרמני כבן 21.
אחד מתחביביי היה חברים לעט, רכשתי חברים לעט ברחבי העולם, סייג אחד היה לי - לא חברים מגרמניה -בשל זיכרון השואה.
בכל אופן - השם שלי רץ במאגרי השמות של החברים לעט וכך הגיעו אליי מכתבים מכל העולם.
אחד מהם היה של כריסטיאן. ברך כלל התעלמתי ממכתבים גרמניים. אך הפעם עניתי לו שהשם, הזיכרון והמשא של השואה אינם מאפשרים לי להתכתב עם גרמני.
הוא כתב את מכתב התשובה המאוד מרשים. דבר שמעט ריגש אותי והניע אותי להתכתב עמו תקופה מסויימת.