תקציר הפרקים הקודמים:

טוני ודאג נחתו באמצע תכנית פרפר נחמד ורבו עם אנשי התכנית, לאחר שהשלימו נעלמו אל שנת 1968 שם נפגשו עם משה בואנו שהיה בדרכו לעצרת המונים –נגד שידור תכנית מנהרת הזמן ושם מתחיל הפרק השני.

שני גיבורינו הוקפו בטבעת אנושית הולכת וסוגרת.בינתיים מצאו מפלטם סביב האנדרטה של הזיכרון בסמוך לכיכר העגלולית הירושלמית. רוב החרדים שהיו בהפגנה פשוט התעלמו מהם ויצאו משטח הכינוס של ההפגנה ורק כמה קיצוניים(אולי חמישים) ניגשו לטפל בהם. טוני ודאג לא ידעו מהיכן זה בא להם, הרי הם באו עם הרב משה בואנו אל כיכר ההפגנה שלא ידעו את טיבה והנה מישהו הצביע עליהם בבהלה וצעק:
"הנה הכופרים הערלים, מחללי שם שמיים ומתערבים בסדר בריאת האדם!!!"
וכך, יצא עליהם שפריץ של ג´ורא ממקור בלתי צפוי, וכל אימוניהם והמכות הרבות שהחטיפו לאחרים במרוצת ההיסטוריה לא יעזרו עתה במאום כנגד שומרי החומות הרבים.
והנה בואנו שלא ידע את טיבם נלחץ אליהם כי חשב שהזעם מופנה גם אליו והוא צעק כשהוא אוחז בחזהו:
"בהאאאא,אדיו סנטו! הצילו הצילו!!! יש לי התקפיקו!!"

ממרחק של כמה שנות אור הביטו בהם אנשי השיגור של מנהרת הזמן, אן נלחצה ושאלה את קירק האם להציל אותם עכשיו, אך קירק הביט במסך הנתונים, שתק לשניה ואמר:
"אין די נתונים ופוטונים אלקטרו כימיים בסולם השכבות של הציפטו פלסמה בסולם V על מנת לחלץ את הידידים שלנו".
אן נזכרה בתקלה שאירעה לפני יומיים כשלחצה על כפתור תמים וסדרת פיצוצים מחרידים אירעה בכל רחבי המנהרה כשכיתות כוננות בנות אלף איש רצות על הגשר כמו נמלים מעוברות שזקפו קומתן לאחר אסון טבע ממוצע.

והנה גיבורנו עדיין תקועים בכיכר ואבנים קטנות החלו נזרקות לכיוונם  וטוני צווח מרה ואמר:
"בתכנית של פרפר נחמד היה כבר יותר טוב!"
"אבל שברנו שמה כמה רהיטים" לחש דאג המודאג, הוא הביט אל בואנו בזעם וסינן:
"אתה הכנסת אותנו לצרה הזאת!!!".
"מי אמר לכם להתלוות אליי? מי אמר?!" צווח בואנו.
והנה משתכפו האבנים נעלמו לפתע  הגיבורים בעשן,כולל משה בואנו, ואילו הקנאים לדבר השם הביטו בהיעלמות בפליאה ואחד מהם צווח בפחד רב:
"כשופים!!! ממש כשופים!!!"
הם הוסיפו להביט בעשן המרחף ובגיבורים שנעלמו.

שלשה ריחפו בנוזל עוברי מדומה בין שנים אלפיים לשנים מאתיים כשהם חסרי הכרה במידת מה. טוני ודאג לא יכלו לדעת כי הנה הצטרף אליהם נוסע שלישי מוזר ביותר, הם ריחפו כך ובואנו לא ידע כי הנה הוא פוצח במסע בינזמני בין כוכבים ומזלות ואלפי שנות רקיע אל עבר מחוזות רחוקים מירושלים ומעזיזה לבית אלקלעי ומהפראסא קפקטיקה דל קרנה ומכל מה שהכיר.

חצר ארמון מפואר ביותר, מזרקות של אריות מתיזי מים, קשתות מוריות מפוארות וצבעוניות, עצי תפוז מוריקים.
שני כסאות מלכות עשויים אבן, עמדו בשער הארמון המורי. טוני, דאג ובואנו נפלו ממרחק של אלפי שנים הישר אל תוך המזרקה ונרטבו  במעט מעט ממימיה, והנה שמו שניהם לב לבואנו וצווחו:
"יא ספרדי שמן! גם אתה נסחבת איתנו?!"
ומשה בואנו נפעם ונבעת מן השינוי לא נשאר בהלם ולא נשאר חייב ואמר:
"יא מסריחים! סוסיו! איזה ריח נודף מהבגדים שלכם!"
"טוב, כמה מאות שנים לא התקלחנו, ובפרט אתה..." אמר טוני.
"השאלה שלי היכן אנו נמצאים? ובאיזה שנה" אמר דאג.
"בהאאאא... בוודאי אנחנו נמצאים בעולם שכולו טוב!" השיב בואנו
"אנחנו נוסעים בזמן יא בטטה! ואם נסחבת עד כאן אז כדאי שתקשיב להסברים שלנו כי אחרת לא תשרוד את השעתיים הראשונות!"
טוני ודאג הסבירו לבואנו על המסע בזמן, תוך כדי שהוא ממלמל כלא מאמין שהוא נכנס לכל התסבוכת הזו ועוד עוסק בכפירה ובשינוי סדרי הבריאה.

מרחוק נשמעו קולות בספרדית קשטיליאנית ובואנו התפכח באומרו:
"כנראה שאנו בספרד, השאלה באיזו שנה"
"כדאי שניכנס פנימה" אמר טוני

אולם ענק, המשתרע על פני כארבעים מטרים רבועים וגובהו כעשרים מטר. הקירות מצופים עץ ומקושטים בסגנון מוריסקו. התקרה עשויה עץ, ססגונית, המראה היה אז מפליא ביותר. הסגנון עדיין נותר מזרחי והוא הזכיר את החדרים המפוארים של אלף לילה ולילה.
והנה ראו גיבורנו את כס המלכות מול הכניסה, כל דבר באולם נאצל זה נועד להקיף את כס המלכות ולשוות לו זוהר והדרת כבוד. המגדל מסיבי ושולט במתחם כולו. המרפסת שליד החלון המרכזי השקיפה על נהר הדארו, העמק והמטעים שבו.
"איזה יופי!" אמר בואנו וטוני ודאג הסכימו עמו.
מלך ומלכה ישבו על הכסאות. שני אנשים הקיפו אותם, האחד,נמוך ומעט קירח, לבוש מדי כמורה ואוחז צלב והשני נראה כדמות אזרחית נאצלת בעל זקן שחור ובגד לבן עם אדרת עור, קולות נשמעו:
"אני אשלם יותר ממה שהצעתי, רק שמעשה זה לא יקרה!" אמר בעל הזקן בקול נרגש.
"יהודה איש קריות מכר את אדוננו תמורת 30 מטבעות כסף, ואתה מוכן למכור אותו תמורת 30 אלפים. קח וצלוב!" אמר הלבוש בגדי כמורה וזרק את הצלב שהחזיק אל רצפת הארמון.
המלכה הביטה בכומר העליון בקשב רב, פנתה לבעלה המלך:
"פרדיננד, מה אתה אומר?"
"איזבלה, אולי תקשיבי לטורקמדה, יש טעם בדבריו"

ממקום המיסתור מאחורי אחד העמודים בהה משה בואנו כלא מאמין ופלט:
"בהאאאא.... אנחנו נמצאים ממש ברגע של גירוש ספרד, שנת 1492, זה הארמון של אלהמברה וכאן נכתב צו הגירוש! אני חייב לעצור את זה, ממש חייב!
"לא כדאי לך ללכת מכות עם החיילים של הוד מלכותה! חוץ מזה אמרת שאתה לא רוצה להתערב בסדרי הבריאה!" ייעץ לו דאג.
"אני חייב!" מלמל בואנו "אבות אבותיי גורשו מכאן, אני רוצה שלא יסבלו!"
הוא יצא מן המסתור וניגש אחר כבוד למלך והמלכה, השומרים אפילו לא ניסו לעצור אותו, הוא ניגש, קד קידה ואמר:
"שלום רב, אני המדען הראשי מוזס בואנו!"
"מוזס בואנו?" אמרה המלכה "מעולם לא שמעתי שם כזה"
"בהאאאא.. אני בעל המצאות רבות ומשונות, ביכולתי לשנות את פני הבריאה עצמה!"
"מי הכניס אותך?" תבע השליש
"מכר משותף"
"ולמה באת?" סנט בו טורקמדה
"באתי במטרה להציע למלך והמלכה המצאה חדישה שהמצאתי שם על המקום ממש!"

ממקום מיסתורם הביטו בו טוני ודאג כלא מאמינים, שהרי עד עתה תמיד בשעה וחצי הראשונות נאלצו ללכת מכות עם כל מי שבאו איתו במגע והנה בא זה ושובר את כל עובדות המנהרה שנאלצו להתמודד עמם.
ופתאום מישהו שם במרכז השליטה של המנהרה החליט להפריד אותם מבואנו, הייתה זו אן שלחצה על הכפתור והעיפה אותם לזמן אחר כשהיא מעלימה אותם בעמוד ענן ועשן.
המלך והמלכה הביטו לכיוון העשן:
"שריפה בארמון!" צעק השליש המלכותי, הוא חש למקום אך לא ראה דבר.
"מה יש לך להראות לנו ואיזו תמורה תדרוש?"
"בהאאא.. תמורה גדולה –לא לגרש את היהודים מספרד"
הוא הוציא את שעון הקסיו האלקטרוני מזרועו והראה למלכה את הספרות הדיגיטליות יחד עם ההבהוב שפועל בחושך:
"הנה, זה שעון ליד,מחומר פלסטיק, מראה את כל השעות והאורות, לא צריך לא שעון חול ולא שעון אבן!"
המלכה הביטה במכשיר בפליאה רבה.
"מעניין מאוד..." התערב דון יצחק אברבנאל.
אחר כך הוציא בואנו את ארנק הסקוטש  ואת המשקפיים והראה אותם למלכה ולמלך:
"הנה לכם, עבדתי על זה שנים רבות, עתה אני אתן לכם את ההמצאות האלו ואת הזכויות עליהן בתנאי שלא תגרשו את היהודים מספרד!"
וכאן טורקמדה נמלא חימה רבה ושאל את בואנו:
"כבודו יהודי?"
"אכן אני יהודי כמו שאתה גורסוז"
"תתבייש לך ! אתה יהודי מכשף!" הוא פנה אל המלכה ואמר "כבודה, היהודי מכשף, הוא מנסה להוליך אותכם שולל ולמכור אותכם לשטן, הוא עובד ביחד עם המכשפות והשטן בכדי להרוס את המלכות מבפנים, אל תאשרו לו! גרשו את היהודים!"
בואנו נבעת לרגע, אך אברבנאל האציל הרגיע אותו. פנה למלכה ואמר:
"תביטי בחומרים האלו, אלו חומרים שמצויים בטבע, או תערובת של מתכות. הם יתרמו לקדמה ולעתיד של מלכות ספרד, ממש כפי שהמסעות של כריסטופר קולון יסייעו לממלכה"
טורקמדה לחש למלכה כמה משפטים, היא הביטה בבואנו , הנהנה לאחד השומרים והוא התקרב אליו.בואנו נבעת והחל לרוץ אל מעבר לפינת האולם כשהוא בורח  על נפשו והשומר אחריו.אברבנאל לחש:
"ההפסד כולו שלכם"

והנה אי שם במפקדת מנהרת הזמן, ראתה אן כי יש עוד דמות שלישית ששוגרה עם טוני ודאג מסומנת בסימון זרחני ולא הוחזרה לזמנה, היא לחצה על הכפתור האדום.

בואנו המשיך לרוץ אך לפתע נבלע בענן ושוב צף בנוזל עוברי חסר הכרה. השומר ראה את בואנו הנעלם והצטלב כשהוא מסנן בפחד:
"מכשף, אכבר מכשף!!!.

בואנו שוב צף בנוזל המוזר ואז נחת בשלום במן אולם עמוס מדפים של ספרים, הוא נחת בחוזקה בין שני מדפי מתכת והוריד אחריו כמה ספרים שנפלו לו על הגב:
"בהאאא. הדיסקוס, הדיסקוס!!"צווח כשהוא מחזיק בגבו הכואב.
אשה התקרבה אליו ושאלה בעברית:
"הכל בסדר אדוני?"
"כן, פשוט הייתה לי חולשה!" אמר והוסיף "היכן אני נמצא?"
"בספריה העירונית של ירושלים" ענתה והתרחקה מהמקום.
בואנו נותר במקומו,ניגש אל החלון והביט –אכן נוף בתי ירושלים. הוא חשב לשנייה לברך ברכת הגומל ואחר כך שפשף עיניו ומלמל:
"באווז´דוס" (שטויות!)"בטח חלומות שוא!"
הוא הרים ספר וראה ששמו "תולדות היהודים בספרד".
מרוב סקרנות הוא פתח את הספר והחל לקרוא על שלב הגירוש:

"הצו נחתם בארמון אלהמברה, בקיץ 1492. לפני כן ביקש דון יצחק אברבנאל לבטל את הצו, יחד עמו הגיע מדען יהודי בשם מוזס בואנו אשר ביקש להציע פטנטים חדישים למלך ומלכה תמורת ביטול הגירוש,אך כמובן הדבר לא נסתייע בידם בעקבות לחץ אדיר מצד האינקיוויזציה ובראשה תומס טורקמדה"

"בלי גוזמא! נכנסתי להיסטוריה!" בהה בואנו כלא מאמין.