הבקעה רבת השדות ועצי השקד נפתחה פרושה לרגלי הגבעות, העיר אך הקיצה, אך שירת ציפורים לא נשמעה. הקיצה משנת ליל חלום או מליל סיעורין ודם-תלוי בעיני מי. מרכבה זרמה בדרך אל העיר, מרכבה הדורה ובה שני כמרים. הכמרים לבשו הדר קתולי חמור, הרכב נבדל מהם בהיותו בן למעמד אחר, הוא חגר חרב אדירה על מנת לגונן על פטרוניו. הם היו בטוחים במטרתם, הראשון ביניהם - הצעיר בעל הזקן השחור הסבוך היה הבטוח ביותר, בעיניו היה הזיק הנוצץ של שליחות קודש. שמו היה ריקרדו דל כריסטוף, אך בעברו הקודם היה הוא יוסף אלנקאר, יהודי מקורדובה, תלמיד חכם שהמיר את דתו, "מומר להכעיס" קרא להם פילון האלכסנדרוני כאלף חמש מאות שנה לפני כן. מומרים שיצאו נגד עמם לשם שליחות דבר מתוך שנאה עצמית עזה -דבר שאינו חדש בתולדות היהודים יוסף המיר את דתו הן בשל המעמד והכבוד שהובטחו לאנשים כמותו באם יעברו לצד השני.והן מתוך בוז וגועל שהחל לרחוש לקהילת היהודים במלכות קשטיליה. והוא עשה כן מרצונו החפשי, שלש שנים לפני שנת הדמים תקנ"א - 1391 שנה זו שהיוותה נקודת מפנה לרעת יהודי ספרד. עתה עסק הוא, על ידי מימון כנסייתי וכח שכנוע עצמי עמוק בניסיון לנצר ולהשפיע על כל אותם פליטי חרב, שרידי קהילות ששרדו את הטבח של פורעי הדמים מן ההמון, לעתים טען הוא כי היהודים בעצמם ביימו מעשים אלו כדי לעורר את המלכות לבוא להגנתם - דבר שאפילו ההגמון של טולדו לא הסכים עמו. הכומר השני, האב הקשיש מנדוסה חוויאר אלקאזאר, בעל הגבחת וחוטם האף הנשרי היה מתון ממנו בדעותיו, הוא נלווה עמו וכבוגר אוניברסיטת סלמנקה שימש לו כספר פתוח בנושאי הברית החדשה. שתי המרכבות נכנסו בשערי העיר, ככל שהתקדמו למרכזה נראו עקבות הטבח של ליל אמש ברורים יותר: בתי מידות שרופים וחרוכים, חלונות נתוצים, דלתות נעקרו מציריהן, חנויות נבוזו. סימני הטבח נראו בבירור ושלוליות דם נראו. הגופות נשלחו אל בית הקברות ולמרבה המזל נקברו בעוד מועד. מנדוסה אלקזאר הצטלב, ריקרדו לא. סיבת הטבח - עלילת דם איזורית, יהודי האיזור כביכול ערכו קנוניה לחטוף את ילדי הנוצרים ולהשתמש מדמם לצורך פולחני שיאפשר להם השתלטות על המדינה וטבח כל אוכלוסי האיזור. מתוך קהילה של חמש מאות יהודים נותרו לפליטה כמאתיים, והם רוכזו כעת בכנסייה המרכזית , לאחר שנמלטו לשם, וזאת על ידי הגמון העיר, הוא ידע היטב את מטרת הריכוז וחיכה לבואו של האב ריקרדו, הנואם המזהיר. ריקרדו ובני לוויתו באו בשערי הכנסייה -הייתה זו כנסייה רומנסקית מן המאה השלש עשרה, בעלת שני צריחים מחודדים. באולם ישבו נשים וילדים, רצוצים ושבורים מליל אמש, בגדיהם תלויים לעורם, עיניהם חלולות. ריקרדו בא וישב על הבימה, הוא נטל את ידיו ואלקזאר אחריו. אחר נסגרו דלתות הכנסייה, ריקרדו הביט בקהל ואחר פתח בקשטיליאנית בעלת ניב יהודי: "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, אשמנו מכל עם ולשון בכך שלא קיבלנו את המשיח הכריסטוס וצלבנו אותו בעזרת הרומאים, על כן נענשנו בחורבן בית המקדש ובגלות ארוכה. שמעו נא אחים יקרים, היהדות הפרושית הנה גרסה אחת, די חדשה, של יהדות, איזה ניסוי חדשני להפוך בני דת הברית הישנה לפני כמה אלפי שנים לאנטי כריסטוס, לכפירה חצי מודרנית. ליהדות יש הרבה גרסאות, וביניהן יש את של הפרושים ויש גרסאות חביבות ועדינות בהרבה, כאלו שעוסקות, שומו שמים, באהבת הזולת בהומניות, בלמדנות (לא השינון של פסוקים וויכוחים מהעבר כמו עדר, חשיבה עצמאית) וזוהי הנצרות הקתולית הישועית שאני נמנה עליה. לכם ולדומיכם אין חזקה על יהדות, הנצרות היא ממשיכתה והיורשת האמיתית של הברית הישנה" ואלו אשה אחת לא יכלה לסבול את המשך הדברים וצעקה: "והגרסה שלכם ליהדות הביאה את כל הרציחות הללו!" ריקרדו המשומד הביט בה, הפליט משהו ואחר ענה: "ראו נא כי הכנסייה הגנה עליכם ברגע זה, מפני שאחרת הייתם נתונים למשיסת ההמון, דבר שני שאומר - חלק גדול מכל הרציחות האלו נעשו בידי יהודים על מנת לעורר את דעת המלך ולסכסך בכך את כל מלכות קשטיליה" "ראיתי את הטובחים, הם ממש לא נראו כמו יהודים.."השיבה בצעקה. "החוצה" צעק והוסיף "נראה אותך בחוץ, כשכל הסביבה מלאה בהם" היא לקחה את שני ילדיה ויצאה מן הכנסייה אל הלא נודע כשהיא סוגרת את הדלתות בטריקה. "התנאי להפסקת מעשי הטבח הוא יציאה מן הדת היהודית וכינון שלום בין כל בני מלכות קשטיליה בני דת אחת - הנצרות הקתולית" האב אלקאזאר הביט בריקרדו, הוא חשב כי ריקרדו הרחיק לכ בתיאוריית הקונספירציה והשנאה העצמית אך שתק. ריקרדו המשיך לדרוש במשך שעה ארוכה, הוא הביא פסוקים מן התהלים ומן הנביאים, זאת עשה בעברית צחה. לאחר נאומו, פנה הוא להגמון הכנסייה וביקש ממנו לומר תפילה על נשמות הנשמות התועות. התפילה נמשכה ונעימה גריגוריאנית לטינית בקעה חלוני כנסייה. משנסתיימה התפילה, פנה האב ריקרדו אל הקהל "מי שחפץ להצטרף לקהל אמוני הנצרות, יתרכז סביב אגן הטבילה, מי שאינו חפץ, יצא מן ההיכל ויעזב לגורלו" רוב הקהל היהודי הצטופף סביב אגן הטבילה, עוד מעט יוזו עליהם מים קדושים והם יצטרפו אל הדת הקתולית, יעשו קונברסוס - קהל אנוסים. קומץ פנה לצאת את הכנסייה, מי מהם שיצליח לצאת לעיר בטוחה ישרד ומי מהם שלא - יפול טרף במלתעות הכנופיות של חואן סלבדור, בעל שיער הפרא, שרץ זה העומד על שתי רגליים ניהל כנופיות של איכרים שהיו עוברים בסביבה וטובחים ללא רחם בכל מי שיהודי או נראה כיהודי. שקיעה. שתי המרכבות עשו דרכן מן העמק הירוק לרכס ההרים, במטרה להגיע כל אחת למחוז חפצה מרכבה אחת פנתה דרומה, זו הייתה מרכבת הכמרים שעמדה לעשות את הלילה בכפר גרנדיסו, מרחק שלושים קילומטר מן העיר. נהר נראה בתחתית המדרון, נהר קל תנועה וצלול מים. האב ריקרדו התאווה לרחצה מרעננת במי הנהר לפני שיצלח עוד כמה עשרות קילומטרים ויכנס עייף אל הכפר. ריקרדו ביקש מן הרכב לעצור את העגלה. "אני יורד לנהר, שמור על המרכבה" אמר ואלקאזאר: "שים עין על עצמך, כל האיזור מלא בהם" ריקרדו פשט את בגדי הכמורה, עתה לבש אך גופיית צמר ומכנס כותנה לבן. הוא עשה דרכו במדרון מלא עצי אלון, אלה ומיש דרומי מול שמש דוממת, דרכו פנתה אל הנהר צלול המים. פשט את בגדיו וירד לרחוץ בנהר, הוא הביט אל ראש המדרון, המרכבה נסתרה מעין.בליטת סלע אדירה הפריעה לו לראותה. לא טוב הדבר, חשב. פתע , לאחר דקה, נשמעה שריקה מאי שם, ומיד מבין עצי החורש הופיעו מולו שלש בריונים מגודלים, פניהם מאיימים ובהם אדם גבה קומה בעל שיער פרע שחור שחרב אדירת מימדים חגורה למתנו. ריקרדו יצא מן המים כשהוא עירום, והביט בבהלה ובבעתה בשלשת הדמויות המאיימות. הם הקיפו את האב ריקרדו בצעדי זאב ומבטם אומר רצח. ריקרדו הכיר בבעל שיער הפרא את דמותו של חואן סלבדור - מנהיג הפורעים. "יהודון" אמר בלחש ומבטו כלפי ריקרדו. "שמי האב ריקרדו דל כריסטוף, מטיף וכומר" אמר ברגש "כן, אני רואה" אמר חואן לואט בחיוך ומבטו כלפי סימן ברית המילה של ריקרדו העירום שלשת הפורעים פרצו בצחוק רם, ריקרדו היה המום, הוא לא הבין שסופו קרב. אז לקח חואן את חרבו. הניף אותה באויר ובאבחה שיסף את גרונו של האב ריקרדו באמרו: "אשמתם מכל עם" ריקרדו קרס תחתיו ערוף ראש, דמו ניגר וזרם אל מי הנהר שבו ביקש לרחוץ. אלקזאר ישב במרכבה, הוא לא ראה את ריקרדו, לא שמע דבר. פתע ראה שלש דמויות ובהם דמותו של חואן סלבדור עולות מן הנהר,נושאות בגדים לבנים, קרבות לאם הדרך וידיהם אדומות. עתה הבין הכל ! הוא הצטלב, פנה אל הרכב בתחינה: "סע, סע, ירחם האל על נשמתו"