איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
טוב, עכשיו אני עוד יותר מבין אותך וגם קצת מצטער על זה ששלחתי סאטירה מצלצלת לכיוונך- לא מתוך רוע אלא מתוך רצון לצחוק.
אני מקווה שתצאי מן המצב הקשה שאליו נקלעת ושתחייכי עד בלי די :-)
תגובות