איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שירה משתבחת!
זוכרת-כפות הרגליים וההליכה בחול היפ מעלים זכרונות של הליכה לאחור, ממש כשם שכפות הרגליים בחול הטובעני חוזרות קמעא אחורה...
הלב כמו גל כחול-המיית הלב דפיקות המשברים אלי חול, הים הסוער המלא ניגון וגעגוע ואהבה ובתוכו מחשבות מחשבות כדגים רוחשים.
מנגינה-כאן באה לידי ביטוי המנגינה שאינה נראית על ידי שוכני היבשה אלא בצורת צדף, קונכיה שבהיותה בים הייתה כשירת סירנה בוקעת מבין סאון המעמקים, דגים ויצורי ים רוו נחת מבין הנעימות.
אך כאן ביבשה, כשהדובר כותב את שירו -הוא מזהה את הצדפה עם המנגינה שהיא הייתה פעם.
מנגינה שהפכה לצדף
[ליצירה]
---
"אשר היה כערבות הבוכיות"
צמח מיוחד הוא הערבה, באירופה הוא גדל בקילו.. רק כאן הוא גדל במספר מקומות מצומצם :-)
נתת כבוד מיוחד לעץ זה ועל כך הערכתי :-)
[ליצירה]
----
יפה הבעת.
ולהלן פרשנותי
אכן כשמערבבים קפה בכוס עגולה, ניתן לראות את כיכר המערבולת באמצע הכוס שמסמלת עולם עגול ממש כמו שכתבת:
בַּכִּכָּר הַמֶרְכָּזִי
שֶׁל עוֹלָם
עָגוֹל
חֲסַר פִּינוֹת
אֵינְסוֹפִי
נְטוּל קְצָווֹת
תָּמִיד תִּמְצָא
אֶת עַצְמְךָ בּוֹ
אֵי שָׁם בָּאֶמְצַע...
תגובות