איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לא יכולתי שלא לחשוב על השיר הבא:
עבריה
מילים: רחל
אני מבטת בה נפעמת,
נדמה: הנה זה אך.
בחן קדומים, בשחור ולהט,
עלתה מן התנ"ך.
וגשר פז נתלה ממנה,
אל ארץ העברים.
וזכרונות ימי החסד,
בנפש מתמרים.
כה אעמוד פה לפנייך,
נפעמת, אחותי,
בחן קדומים, בשחור ולהט,
אזין עיני תכלתי.
בגוף נכר הלוך ונוע,
דרכים בו מי יספור?
אני המרתי שחור ולהט,
בתכלת ובנהור.
אך אם מעלתי - לא לנצח,
כחשתי - לא עד תם.
ושבתי שוב כשוב ההלך,
אל כפר מולדתו.
כה אעמוד פה לפנייך...
[ליצירה]
אפשר לומר כי ההנחה הזו שטחית. כי תמיד מצאו האנטישמים סיבות לרדיפת יהודים.
האם , מר ירושלמי, היה גירוש ספרד מסיבות של ציונות? האם מסעי הצלב פרצו בגלל ציונות? האם השואה אירעה בגלל ציונות?
כל אלו קרו בגלל שלא הייתה לנו קרקע משלו תחת הרגליים.
תגובות