נחל אגדות מציף עיני המית פכפוך פלגים הזרם נושא בחובו ומתוכו עולה אחת דמות יקרה מימימה שערה גולש מטה ועיניה לוחשות כאש צופיות והומיות מביטות בי ממרחק לעת רד הערב אשד שוצף חולף סוגר את הספר עב הכרך,עתיק הדפים כבר מאוחר,אומר עברו הימים