חדר הסלון,הול חמים ונוח. תמונות ישנות וחדשות מעטרות את הקיר יחד עם ספרים רבים במדפים. פסנתר ישן מעץ ניצב בסמוך. על כסא הנדנדה יושב אדם זקן ומעשן מקטרת. הוא מביט מבעד החלון נוף עיר מגוריו, ורואה את המסגד החדש המוקם מעבר לרחוב. אחר כך רואה את ההפגנות בטלביזיה, ההפגנות של המוסלמים הקיצוניים בכיכרות הערים הגדולות, הפגנות קיצוניות שגלשו למעשי אלימות וביזה קשים. כל זאת על אודות פרסום הקריקטורה של מוחמד בעיתונות.

בערך בן שמונים ומשהו אותו זקן. מאחוריו שירות לטובת הארץ במלחמת העולם השנייה.בחזית המזרח מפקדו העליון אמר עליהם – על אותה יחידה אליה השתייך כי היא "חיל חלוץ מובחר של הגזע הארי".

לפני יותר משבעים שנה, היו לו שכנים יהודיים באותה עיר, באותו בניין, דלת מול דלת. אחד היה רופא והשני פסנתרן והשלישי עורך דין, מצגר, פפרברג ושולמן, השכן מלמעלה, השמות והאנשים. אנשים שראו עצמם כגרמנים בני דת משה.היו יותר גרמנים מגרמנים.

הוא מוצץ את המקטרת ומהרהר - היום באותו בניין יש שמות אחרים, אקזוטיים, לכל אחד מעל חמישה ילדים. הקשקושים במעלית והצעקות והמוזיקה המוזרה מפריעים את מנוחתו.בייחוד המשפחה מהקומה מעליו, זו שגרה היכן שהיה גר אותו שולמן, משפחת חאלד פעם אחת ניסה להעיר על כך שהם מפריעים בין שתיים לארבע וכמעט חטף אגרוף מהבן בן הארבע עשרה.

באותו רגע נזכר איך גורשו אותם משפחות יהודיות מהבניין,משפחה אחת ברחה לאמריקה והאחרים נעלמו במזרח,דירותיהם נשארו פרוצות ואיך נטל אביו את כסא הנדנדה של שולמן, כן אותו כסא עליו הוא יושב, אותו כסא בן למעלה משבעים.

והשירות אי שם במזרח. איך חיסלה יחידתו גטאות שלמים בליטא ובפולין. ביניהם גם היו יהודים מגרמניה, שגורשו לשם, פסנתרנים, רופאים ועורכי דין. אנשי תרבות ש"הרעילו את הגזע הארי ואיימו עליו". אחרי החיסולים הוא חשב כי עתה ייכון הגזע הארי לבטח באדמתו ויוכל לשגשג ללא האיום הברור והגלוי לעין של היהדות הבינלאומית.

לאחר המלחמה, כרבים מאותם אנשי אס אס "זוטרים" ש"רק מילאו פקודות", הפך דף בחייו והמשיך הלאה.

כמה קריקטורות, חשב, כמה קריקטורות פורסמו על היהודים המסוכנים באותה תקופה, ובכל זאת, יש להודות, בכלל לא היו הפגנות כל כך אלימות ומסוכנות כמו אלו של המוסלמים הקיצוניים.

באותו רגע הוא נזכר במשהו שאמר מנהיג כלשהוא, משהו חכם:

"להיסטוריה דרכים משלה לנקום על עוולות העבר"