גל רוגש, אמצע חלום,
הווה סחוף על מזח,
הווה זח וזע ברוח
ציפור פצועה בשמיים
והיא עומדת לצנוח
חסרת כוחות
אובד עדי ידיי
בליל חלום ביעות.
תחושה כבדה,כבדה
כאבן על הלב
כאובדן
כאוב
והנה דלת נפתחת,
אור מציץ
אור מציף
חד
חודר
חד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
ועכשיו ניתוח לעניין
התייחסות למבנה השיר:
הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול.
מבחינת קומפוזיציה:
אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל.
הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי.
בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק:
"לאור החמה, אל תת לכם שקוע"
ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר)
"עמוד השחר של התקווה יבהר"
[ליצירה]
תודה חבר'ה
מי שמכיר את הסונטה של בטהובן "סונטת אור הירח" יודע כי הסונטה יש בה כדי להשפיע על האדם השומע אותה, בי היא הפיחה תמונה של שלווה מאוד גדולה בצד בדידות עמוקה ועצב השוכן עמוק פנימה בנפש האדם ואלו החומרים שיצרו את השיר
[ליצירה]
בעקבות דבריו
ואם ארצה לשבת ליד הפאסטית והיא לא תסכים ?
אז מי יתערב בכדי לאמת שאכן אשב?
ואם יקרה מצב טבעי (ישראלים או לא?) שפתאום אחת הבנות או אחד הבנים מגלה שם את חבר שלו הג'ינג'י עם הכיפה של צבי הנינג'ה -זה שהיה איתו בסיירת.. וכך תתפתחנה דבוקות של אנשים:
קבוצות של 2-3 חבר'ה שלא יתערבבו אחד בשני...
חשבתם על זה ?
תגובות