מתוך בקע צוקה
צמח ישועה רבה
כמו ניצן מגדם שורש
אשר נגדע באיבו
והוא עולה מעלה
כלפי רקיע תכלת
כמו עם העולה
מתוך אלפי אלפיו
הוא צועק בקול גדול
ועמו כל דורותיו
אבות ואמהות
אני כאן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הבית הראשון פותחת ב"נוגעת" ואז מתוך אקסטזה, מגיעה המילה השנייה "לא נוגעת" ומכאן ריחוף מתוך ריקוד, הצלילים מתמזגים ודוחפים את הדוברת שלב שלב אל עבר הריחוף והניתוק הרוחני מהסובבים,היא בתוך עולם מלא צלילים ורוחניות.
בבית השני -המשקל מאבד מחשיבותו והמקצב תופס את מקומו ומכאן הדרך קצרה אל הפריחה ,יכולה להיות פריחת הנשמה או פריחה ולבלוב של שיא הרגע, אך כאן נכנסת המילה האחרונה -מילת המחץ:
"דממה" הנותנת תשובה לכל הבית השני.
ישר כח על שיר זה!
תגובות