קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות:
משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה
על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים.
ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964.
[ליצירה]
לפי מה שהבנתי אני, השיר הנו פסימי, אך בנוי יפה ומתפצל ל2 תרחישים
הקומפוזיציה של השיר הולכת כך:
בית ראשון מדבר על החתונה ועל החופה כולל ענידת הטבעת.
וכאן מתפצל השיר לשתי אופציות שהן פסימיות:
האחת (בית שני)הגבר קובר את אשתו בבית, אחוזת עולם הוא גם שם נרדף לבית עלמין, כלומר בבית זה הגבר הוא זה שמתייחס רע אל אשתו.
השנייה (בית שלישי) האשה היא זו שממררת את חייו של בעלה וקוברת אותו בחייו.
הבית האחרון מדבר על אותו סיום של תרחיש פסימי -שבו האשה יוצאת ושניהם נפרדים מחיי הזוגיות שכה אמללו אותם, והאשה מוצאת את אושרה אצל איש אחר.
תגובות