להשתחוות.
להכפיף את העמידה
לבד, בלי עזרה
בקיפול מכנס, בהרכנת גוו
בנפילת ראש אל החזה.
להודות.
להכות ב'רק אני'
לפתוח את הברזל, הבטון
שבין לבין.
באבות וגם בהודאה
ברגע קט ובעוד כמה.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עד כאן הדיון בנושאי ירידות הדדיות, ביצירה זו. (ומי יתן ביצירות בכלל) מכאן ואילך כולן-תגובות שקשורות ליצירה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] שאלת הסמיכות שהזכרת בדבריך מאוד מענינת ואף זיהוי הבעיה האחת שמולה עומד אברהם. קצת מיעטת בדברים לגבי יצאית ההסטוריה שלנו לדרך מהרגע הזה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהנינו לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] בשעה טובה, בליל שבת "וירא" כ' בחשוון תשס"ז נולדה בתנו הבכורה, בריאה יפה ומתוקה. תודה לכל המקדימים וממזלט"ים. ולכל בית ישראל אושר ושמחה [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] לא הצלחתי לחבר את כל הרעיונות לכדי הבנה שלימה של מה בדיוק קרה כאן. אבל זה מצוין. את כותבת (כאן ובסיפורים אחרים) מנקודת מבט מעניינת מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מתוקים, לא יודע מה להגיד, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתן של חלק מהתגובות. מה הבעיה באינגבול? הקפיצה היא כמובן מטאפורית אל עבר הריקוד הפרוע, אל עבר השפה הלא כתובה שפת השוליים, אל עבר חופש שנמצא מחוץ למסגרת (החלון). אבל בעיני דוד, מיכל תמיד נמצאת בתוך מסגרת החלון -ממנה היא נשקפת. לא בדקתי אם המשמעויות האלה נשמרות בכתוב לאורך זמן אבל זו התחושה שלי מהתיאור הזה. אגב הנה הביטוי הראשוני להבנה הזו (מפיו של יצחק גור) http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=12043&code=28 [ליצירה]
תגובות