שמי הוא משה בואנו, נולדתי בשנות השלושים,ימי המנדט, בעיר העתיקה בירושלים ואחר כך' בשל מאורעות תרצ"ו תרצ"ט עברתי עם הוריי לשכונת נחלת אחים שבעיר החדשה, למדתי בפורת יוסף מפי הגאון שאול ארמוזה. שנים רבות אני מרביץ תורה בכפר הנוער הדתי אשר בפרברי העיר. בלא גוזמא אני נשוי לעזיזה לבית אלקלעי ואב לבת ושני בנים. דובר לדינו, ערבית, עברית. כחרדי ספרדי, כמחנך בכיר ומרכז מגמה אני מקפיד על משמעת ועל קלה כבחמורה ברוח ישראל סבא שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי מעשי ידי להתפאר" ויש בעוונותינו הרבה תלמידים חצופים ומחוצפים אשר מדירים את שנתי לעת חצות הלילה. החבר'ה אומרים עליי שאני נואם בחסד ומפיק פניני לשון מפי, אבל אני חושב גם שבני סלבדור בלי העין הרע גאו-ן! עוד יהיה בן תורה המשתבח בפי בריות. מה שהטריף את מנוחתי התרחש שבוע וחצי לפני חג ראש השנה הבא עלינו לטובה: זה היה בשוק העירוני, הלכתי עם הבן שלי ועם עוד שני סלים לקנות ציוד ודגים לחג, וגם חומר גלם לאשתי בכדי שתכין פראסה קונפקטיקה ופשקאדו וכל מיני מטעמים כאשר אהבתי. והנה ליד חנות ספרים חשכו עיני, מה אני רואה!!! קבוצת ספרים שלמה בעלת אותה צורה ניצבת בויטרינה ועל כל אחד מן הספרים יפי הכריכה רשום בלא גוזמה, ללא כחל וסרק ובחוצפה רבה: "מסיפורי משה ביאנו" ועיני חשכו מנשוא וכבדו מזוקן בלתי צפוי בעת שראיתי את שמי מתנוסס על העטיפה. ומה ראיתי! בעטיפת הספר מצוייר ספר גמרא קדוש שאני משתמש בו "מסכת מכות" ואללה, אמרתי לעצמי, נעשיתי נרבוזו ואמרתי: "הלא מדובר בי שהרי לימדתי מסכת מכות וגם הרבצתי מכות בצורת תורה בתלמידיי". ואז ראיתי את שם המחבר: אביב וסתיו חוצפה!, אמרתי לעצמי: למדו אצלי הרבה תלמידים חוטאים ומחטיאים-וקראו להם כמספר בני ישראל שנאמר: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" וגם מספר רב של תלמידים כעונות השנה המתחלפות, וחודש האביב שהוציא ספרו המחוצף לפני עונת הסתיו הכעיסני חזור וכעוס, ניגשתי אל החנות ושלחתי ביד בני סלבדור חמישים שקלים על מנת לקנות את הספר. בקיצור, מה אשיר ומה אזמר, נטלתי את הספר ובאתי בביתי והתחלתי לקרוא בו חזור ועיין, ומה אומר ומה אספרה! הכל בו רע! דברי שקר והבלות רוח!ממש נורא! לא היה ולא נברא! עורבא פרח ומחבר פרחח! מהיכן נטל את ההבלים הללו? קראתי את הסיפור "וירד מצריימה" ורתחתי! לא ירדתי ולא עליתי ולא הייתי כיוסף וכפרעה וכמתושלח המסגיר אחים לידי משטרת המנדט, קראתי את הסיפור המפיץ עלילה על בתי רותי, אמנם הוא קרא לה שם פוטי, אך זוהי הוצאת דיבה מרושעת על בתי הכשרה והנשואה שאת החיל המהוללה, ואללה, מזל שלי היה שהיא כבר התחתנה, מפני שאחרת לא הייתי שותק. אמנם יש סיפורים שמשבחים אותי, אך רוב הסיפורים הציגו אותי כאדם רודף מדנים ורודף תלמידים רחמנא ליצלן, עושק אלמנות ויתומים ורודף ואוהב מינים ומלשינים ומשלם להם שלמונים, הלכתי לאשתי עזיזה באמצע ששתתה כוס קפה ואמרתי: "זימה ודבר מזימה קרתה אותי! הוציאו עליי אוסף של דברי בלע והבלות רוח! אני חייב לתפוס את האביב וסתיו הזה ולהעמידו במקומו!" ולאחר ששמעה את דבר המסכת אמרה: "נו, אז תטלפן לבית הדפוס ותדפיסו כמה…" ואכן למחרת עברתי ברחוב וההזמנה נעשתה כפי שהסברתי במפורש וכדת וכדין: הפשקווילים התנוססו ברחובות החרדיים בגאון ובגאווה: דבר זימה ומזימה! דברי הבל ורעות רוח, שקרים גמורים כדברי הבדאים מימים עברו וכדברי הידעונים והמכשפות אשר חלפו מן העולם נבלה נעשתה בישראל על מנת להכפיש את שמו הנכבד של מורנו ורבנו ר' משה בואנו הי"ו ס"ט על ידי הספר המכושף "מסיפורי משה בואנו" בקשה קדושה: אל תפנו אל האלילים ואל תקנו את הספרים! לבל תשתו מים מאררים! שלומי אמוני ישראל חייכתי בלבי למראה המודעות האלו, ודבר נוסף עלה בראשי: שלחתי את בני סלבדור אל חנות הספרים שמכרה ספרים שכאלה לציבור החילוני והדתי לאומי,הוא קנה את כל כמות הספרים מן המוכר ושילש לידיו טבין ותקילין וכך נעלמו ספרי הבלע ממדפיו. לאחר כמה שעות קיבלתי טלפון: "מדבר מלמד, המדריך שהיה איתך לפני כך וכך שנים" "הו אתה בחור יקר, בנדיצ'ו, בן פורת יוסף עלי עין!!" "אני אוכל למסור לך את מספר הטלפון של אביב וסתיו בכדי שתוכל לאיים עליו או לתבוע אותו" "מצויין" אמרתי והוספתי "מה תרצה בתמורה?" "אני עורך דין" אמר "אם תרצה נוכל להגיש תביעה ואני אייצג אותך" "לא, אני מעדיף לטפל בה בעצמי!" הוא מסר את המספר ואני חייגתי וצלצלתי כשאני תמה על הכיצד זה השיג מר מלמד את המספר : "כן, מי מדבר" נשמע קול מהצד השני "זה אני משה בואנו, ואתה תלמיד חצוף ומחוצף! מה עשית ומה זממת להכפיש את שמי ביודעין ובמיסתרין ובציבור שלומי אמוני ישראל" צחוק נשמע מהקו והוא אמר "אתה לא עובד עליי אה? חוצמזה שאני בוגר ולא תלמיד כבר יותר מעשר שנים" "לאאאא, אני מתרה בך שאם תפיץ את הבאווז'דוס עליי בציבור, אלקה אותך בדין ובשבט ובבג"ץ!" "הרב משה,אלף כל הסיפורים הם דמיוניים, הם מספרים על משה ביאנו ולא על כבודו הרב משה ביאנו והקשר בינם למציאות הוא מקרי בהחלט, ובית כל, כל המאבק שלך מחיש את קניית הספרים על ידי הציבור וזה עושה לי רק טוב, גימל:התכוננתי לתרחיש הזה והשגתי את עורך הדין ויינבלוט" "אם הייתי יכול הייתי נותן לך עכשיו סטירה דרך הטלפון!!!" ניתקתי בזעם! שעת התשליך התקרבה, זה היה בערך לפני המנחה, הלכתי עם בניי אל בריכת ממילה שהייתה ממילא חצי ריקה על אף החורף המבורך. בני סלבדור נשא מלקוח גדול בידיו עטוף בסדין לבן. בעת קריאת הנוסח הוצאתי את המלקוח שהיו בו אולי חמש עשרה ספרים על אודותיי, ספרי בלע ורעות רוח, יחד עם בניי זרקנו אותם אל המים כשהם יוצרים פכפוכי מי אפסיים ונבלעים בבריכה, כל זאת בעוד אני קורא מהנוסח: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי"