ויהי  היום והשנים היו שנות השישים המפורסמות שנודעו בתסיסת הנעורים שלהם ובלהקות הקצב והאלביסים והביטעל"ס הערלים ופורקי עול מלכות שמיים ששיגעו את אנגלי"א ואת ארצות הברית וגרמו להמונים לצאת לרחובות להתהולל ברבים ולהחטיא את בנות הנכר במעלליהם, אך באיזור שבו חי דריידל קפא הזמן על שמריו, והנה דריידל, רבה הדגול של ישיבת הרב עמיאל אשר בעיר הגדולה נותר בדד בביתו משום שרוב ילדיו עזבוהו והלכו לרעות בשדות נשים אחרות שאותן נשאו, שהרי נאמר שהאשה היא הצוואר והגבר הוא הראש ולאן שתסובב את הציר יסתובב אף הוא, ואם לא ירצה להסתובב אזי תסובב אותו על האצבע הקטנה כפי שנאמר: "נאום הגבר תסובב הנקבה".
והרב דריידל המקשיש אשר היה סביב אנשים ומכרים עוד מימיו בישיבת חבקוק פרהרשטיגער אשר בעיר גרודנו אשר במדינת פויילן טרם עלות הצורר ימ"ש, חשש מאוד להישאר לבדו עם אשתו ציפקה הקנטרנית ולכן התנחם בכך שלימד תורה ותוספות ברבים והרביץ תורה תרתי משמע.
והנה בעוברו ביום אחד מוקדם בבוקר בדרכו מבית הכנסת של חסידי גור ויעבור דרך הגן הקסום הציבורי שתרמה המליונרית רחל צ´יבוטרו עליה השלום, והנה תחת עץ אלון עתיק וירא והנה גוזל מצייץ ובוכה ללחם עבש ולמרק תולעים, נראה היה כי נפל מן העץ, הגוזל היה מכוער כתרח בן למך ושחור נוצה, אך הרב דריידל נטלו תחת אמתחתו ויאמר:
"הוי  א ינגלה פטיצ´קה, אני אדאג לך היטב".
והוא נטל את הגוזל ולקחו לדירתו ושם העניק לו לחם רטוב ומים וכל טוב.
מה שהוא לא ידע היה כי הגוזל היה גוזל עורב, והאם והאב עקבו אחר מסלול הליכתו של דריידל עד אשר ראו מבעד החלון כי דריידל מנסה להאכיל את בנם בחריץ גבינה.
והם עשו צלילה אל החלון במטרה לנגח את דריידל האוחז בבנם שנראה חסר ישע, אך למזלו של דריידל ולרוע מזלם, זגוגית הייתה קבועה בחלון ועוד זגוגית קשיחה, ועל כן לכשצללו על מנת להתקיף כטייסי קמיקזה בחזית הפסיפיק ממלחמת העולם נתקע מקורם בזכוכית והם נשרו ארצה מגובה קומה אחת ונותרו פצועים עוד הרבה זמן עד שריחמו עליהם עוברים ושבים ופינו אותם ל"תנו לחיות לחיות."
והרב דריידל לא ידע את שאירע והמשיך לטפל בגוזל עד שגדל, והנה גדל הגוזל ויהפוך בנפשו לממזר ערמומי עד כי ידע לשטות בבעליו.ומשכנו קבע היה על יד אדן החלון ליד שולחנו של דריידל מפני שאהב לשמוע את קול לימודו של אדוניו אשר ידלל מנגינות לימוד מסורתיות וכן מנגינות מבית אבא,והעורב חיקה את מנגינותיו של דריידל עד אשר חרה לדריידל על הליווי המוזיקלי המזוייף, ועל כן פינק את העורב במשמנים למען ישכח את סודות הזמרה ויעסוק באכילה,  ומזונו של העורב היה פת לחם ומים וגם מעט שקדים וצימוקים ומנה קיגעל אשר נותרה משבת, אך העורב  חפץ היה ביותר ללמוד את שפת אדוניו ועל כן הקשיב קשוב היטב לשפתו עד שלמרבה הנס ידע את שפת היידיש בה דיבר הרב משום שאבות אבותיו של עורב זה גדלו בחצרה של גברת הרשטיג בלובלין דפולין, אך כמובן שהעורב הצעיר לא ידע לדבר בה אלא רק להבינה.
והנה יום אחד ישב הרב דריידל בלשכתו אשר בקומה השלישית של ישיבת הרב ירחמיאל ויכתוב איגרת תורנית לגבי תלמיד שיצא לתרבות רעה לידידו הרב משה בואנו דירושלים, ולא ידע את נפשו מרוב צער מפני שחפץ ואיווה לקבל תשובה עוד בו ביום, וטלפון לא היה אז ברשותו ווהדואר היה מושבת בגלל שהפקידה הציבורית עדנה לנגסטורבכצקי הייתה בהשתלמות ולא פתחה את הדלפק שלה, והרב דריידל ספק ידיו בכפו והעורב שהתבגר עמד כהרגלו על אדן החלון ממתין ודרוך.
והרב הביט בעורב ויבט בעיניו הנבונות והערמומיות:
"אתה מבין אותי?" אמר
העורב קירקר פעמיים והנהן בראשו
"עורב חכם" ציין הרב בפליאה והוסיף "אם תעשה לי טובה גדולה  אגמול לך כהוגן"
העורב הנהן שוב בראשו כהנהן תלמיד ינוקא בן שלוש.
הרב הביט בעורב ואחר גלגל וקשר את האיגרת התורנית לרגלו הימנית של העורב, אחר כך לחש ביידיש את כתובתו של הרב בן סניור.
והעורב נשא את כנפיו לכיוון מזרח ויעופף בין ארץ לשמיים מעל מגדל שלום בואכה כביש יפו רמלה, הרחק מעבר ללטרון השבויה ביד ממלכת עבר הירדן הישר אל הררי עיר הקודש ביודעו את מחוז חפצו שאליו יגיע בעוד שלש שעות.
והנה קרבה עת הערב והרב משה ישב מול חלונו הפתוח כשהוא נשען על הגמרא ולומד מסכת מכות עמוד ד´ והוא משווה בין התוספות לרש"י, והנה עורב בפתח החלון.
ויחרד בואנו  ויצעק:
"אדיו סנטו! דל עורב בא עליי להכחידי מקרב יושב הארץ!!"
אך משראה כי העורב נוחת ברכות ליד מקום מושבו ומורה במקורו על רגלו, הסיר  בן סניור את האיגרת וישמח לבבו על השיגור אקספרס ומיד כיבד את העורב בפראסה קפקטיקה ובמיני תרגימא ויפציר בו להתארח אצלו עד מחר, ואילו העורב שאיווה לגמול מיד הרב דריידל קירקר בחוסר סבלנות ודרש את האיגרת, והרב בן סניור קשר את איגרת התשובה לרגלו של העורב ושילח אותו עם צידה לדרך בצורת מרציפן דליקטס.
והנה שעת לילה מאוחרת והעורב חדר אל חדר דירתו של הרב דריידל והביא לו את האיגרת, וישמח לבבו של הרב על התשובה המהירה וילטף את נוצותיו של העורב הנבון.
והנה הגיע הגמול שהתכוון הרב להעניק לעורב, והעורב חיכה והמתין כל הלילה לגמול זה, ואילו הרב גבה לבבו ורמו עיניו ויהלך בגדולות וישכח את דבר הטובה שעשה לו העורב הנבון, זאת מפני שכפפה קומתו התאשפז בבית החולים למשך שבוע ימים מיום דבר האיגרת, ולאחר שקם ממיטת חוליו שכח את מיטיבו העורב השחור והצעיר אשר ידע יידיש.
והנה בעת שהרב דריידל למד גמרא מסכת ברכות, נמלא העורב בחוסר סבלנות וקירקר וזע בחוסר סבלנות, והרב לא ידע את שקרה לנפש העורב וימלא חוסר סבלנות ויצעק אל העורב:
"עוף מכאן יא קלוץ! יא ציפור טמאה !"
ואילו העורב נעלב  מאוד מדברי הרב ויעופף משם הלאה אל עץ האלון הסמוך אל חלון משרדו של הרב שם צפה בבעליו לשעבר אשר בגד בו, לומד גמרא ועוסק בענייני דיומא, וגם שיחק לו מזלו ופגש בת זוג עורבת אפורה ממשפחה מיוחסת אשר ביקשה ממנו נדוניא נכבדה אשר לא יכל לספק לה על המקום.

והנה יום אחד בין כסה לעשור נערכו בחינות בגמרא, בחינות חשובות ביותר עבור התלמידים וכאשר הסתיימו, צרר הרב שלש תיקיות קשיחות ויעל אותם אל משרדו.
והנה משבא שנית אל חדרו ראה בקרבת מקום תלמיד המרחרח אחר מהלכיו, היה זה אברום דומב, והרב קרב אליו בלאט ויאמר:
"מה אתה מחפייש?" ומשלא השיב התלמיד, משך הרב בכתפו ונכנס אל הלשכה.
והנה חשכו עיניו ובשולחן לא עמדו שלשת התיקיות כי אם הגמרא האהובה בלבד, והן עם כל המבחנים נעלמו יחד עם צרור מפתחות ומשקפי ראייה.
ויחר אפו של הרב כאשר יחר אפו של שור הבר מול הטראעבאדו"ר בשדות ממלכת אשפמי"א ויבוא לכיתתו של אברום דומב ושם צעק עליו לפני כל כיתתו ויבקש להביא את הוריו וכן לצאת את שערי הישיבה עד אשר יתעשת, ואברום נדהם ונרעש עד עמקי נשמתו ולא ידע את נפשו מתדהמה עמוקה.
ויקח את התיק על גלגלים ויפסע לכיוון התחנה, אך הנה שיחק לו מזלו והוא הביט בעץ האלון והנה  ברומו של העץ ניצבו התיקיות ויצרו מבנה מושלם של קן עורבים משוכלל.
ויקפוץ לבבו וירוץ ללשכתו של הרב,
הרב למד גמרא ויבט בדלת הנפתחת וירא את התלמיד שזה עתה גירש:
"אמרתי לך לעוף מכאן לכל הרוחות!" אמר
"אדוני כבוד הרב, תביט בחלון ואז תראה את התיקיות"
והרב, בחוסר אמון מוחלט הביט בחלון ולאחר שנייה אחת ראה את קן העורבים שהורכב מן התיקיות הקשיחות, ויבט טוב וירא את העורב התחמן והוא מקרקר לעומתו בגיחוך ועמו מקרקרת בת זוגו ומקרקשת בצרור המפתחות.
כמובן שלא כמנהגו, התנצל  הרב לפי דומב ושילח אותו לכיתתו שמח וטוב לב. ואולם אחר כך עמד לבדו מול העורב ואמר לו:
" מזל טוב  רב עורב!"
והעורב לא הגיב והביט ברב כאומר "שכחת משהו"
והרב הביט בתיקיות ואחר כך הביט בעורב והנה נזכר כי הבטיח גמול לעורב, ויאמר:
"סלח לי אדון עורב על כי לא עמדתי בדבריי, סלח נא"
והעורב חש בצערו של הרב, ויקרא לבת זוגתו ושניהם עשו מאמץ ניכר ועקרו את התיקיות ממקומן והנה עופפו כה וכה בין העץ לחלונו של הרב עד אשר השלימו  את המשימה להחזיר הגזילה לבעליה בתוספת צרור מפתחות ומשקפיו של הרב  והרב ראה כי הנה אמנם נדבקו חריוני עורבים על התיקיות, אך מצבם שפיר.ודריידל הוציא מתיקו מטבע זהב בסך 10 נפוליוני"ם אשר סב סבו קיבל אישית מידי הדוכס הפולני גז´יבובסקי ימח שמו, העורב שמח כי עתה יש בידו נדוניה לבת זוגתו ויותר לא הטריד את דריידל.

לאחר כמה ימים ניצב על עץ האלון קן עורבים מפואר מלוחות עץ בו יכל העורב לשכן את משפחתו הצעירה וגם לשמוע את קול ניגון לימוד התורה של הרב דריידל.