12 מילים וכה חודר אל עומק הנשמה,
דומני ששמעתה שירה בהיותך עוד בבטן אמך.
כל זה נכתב בתקווה שלא תפגע.
שיר קצר, החוסך במילה מאחוריו מסתתרות
מהן רבבה.
תודה, תודה, שוב לא תעיתי את מחיר תשבוחות כרגע פדיתי.
המעריץ: חיים
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
12 מילים וכה חודר אל עומק הנשמה,
דומני ששמעתה שירה בהיותך עוד בבטן אמך.
כל זה נכתב בתקווה שלא תפגע.
שיר קצר, החוסך במילה מאחוריו מסתתרות
מהן רבבה.
תודה, תודה, שוב לא תעיתי את מחיר תשבוחות כרגע פדיתי.
המעריץ: חיים
[ליצירה]
הגבול הוא חוף,
החוף הוא גבול
אך לחלומות ולשירים
אין גבולות
והן נמשכים
בעוד עיני הדמיון
תרות אחר ארצות רחוקות
ומחוזות נשכחים
הנראים בעיני
הציפור הנודדת אי שם
[ליצירה]
הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?).
לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48.
זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה"
תגובות