הספר החדש ניצב על כן התצוגה בספריה הירושלמית של גברת מתילדה. ספר ילדים חדש ושמו "החתול מקישי והקוסם פטישי" ספר שסיפר על החתול השחור המופלא עוזרו של הקוסם האפריקאי פטישי משבט הצ´יקיבמבה אי שם בחופי אפריקה. ספר מותח ומרתק שכתב הסופר מוטומבה במבילה השלישי שהיה במקרה נסיך במערב אפריקה.

את רובה של  כריכת הספר תפס חתול שחור המזנק  ושרביט קסמים עם כוכב בראשו המורה עליו מלמעלה.

האמת היא כי הספר היה מכושף. הספר הזה רחש חיים ופעילות ובייחוד בכריכה שלו. אלא שפעילות זו לא נראתה על ידי עיניים חיצוניות. הכריכה החיצונית הסתירה את הכריכה הפנימית.

ילדים שעברו וראו את הספר לא ידעו מה הוא צופן.

והנה שם התנהל דו שיח בין החתול מקישי לקוסם פטישי. אדם מרשים בעל גלימת פסים וכובע העשוי מקליפת קוקוס ופרוות נמר. החתול הסקרן ביקש לצאת החוצה ולראות את העולם שמחוץ לכריכת הספר:

  "כל הזמן אני בעמדת זינוק. מת לקפוץ ולראות מה קורה שם בחוץ. נראה לי מאוד מעניין. אבל אני קפוא על הכריכה השטוחה!"

  "מה יעזור לך לצאת החוצה? כאן חם ונוח. כולם מסתכלים עליך. אתה יפה. אתה כמעט במרכז התצוגה!"

  "אני מוצג?" ילל מקישי "אני לא במרכז. הספר "במבה וביסלי" תופס את המרכז!"

  הקוסם פטישי חשב קמעא ואמר:

  "טוב. אשחרר אותך בלילה. כשהספריה סגורה. צא החוצה כמה שתרצה למשך יום שלם.תבלה תעשה חיים. אבל אל תשכח לחזור לפני השעה ארבע אחר הצהריים. מפני שאז אולי יפוג קסם השחרור. אף אחד לא יתן לך להיכנס לספריה כי לא עשית מנוי. אתה תישאר בחוץ והכריכה תישאר ללא חתול. אני מקווה שלא ירגישו בחסרונך על גבי הכריכה."

ובאישון לילה הניף הקוסם פטישי את שרביטו אמר את מילת הקסם "אברה קדברה" ושחרר את מקישי מקפאונו. הוא זינק מן הספר אל הרצפה וכפות רגליו הלחות ניכרו בכל פינה בספריה. עד שמצא חלון מעט פתוח ויצא אל אוויר העולם.

  קר היה בחוץ. חורף ירושלמי אמיתי. עננים כיסו את השמיים. בייחוד בשביל חתול אפריקאי שרגיל לשמש החזקה והטרופית של מערב אפריקה. מקישי נדד בין בתי השכונה כשהוא מזין את עיניו בחתולים שלא ראה מעולם – חתולים מפוספסים, ג´ינג´ים ואפורים. הוא התחלק בפיסת נקניק סלמי יחד עם חתלתול שחרחר וגם תפס עכבר לקינוח. בצהריים תפס מנוחה מעל צינור מפלט של מכונית חונה. כך חימם את עצמו בקור הלא מוכר של החורף הירושלמי. אך לאט לאט חדר הקור לעצמותיו והוא ביקש לשוב אל הספר החם והמגן. המקום הטבעי בו נוצר ובו נברא. ולחתול מקישי לא היה שעון יד ולא שעון דיגיטלי כי הוא היה חתול ולחתולים אין שעון על פרק היד או הרגל וגם אם רצה לא היה לו כסף מזומן שהיה יכול לקנות בו שעון ומי בכלל ירצה למכור שעון לחתול?. כך קרה שכמה דקות לאחר השעה ארבע הוא נזכר שאולי כבר מאוחר וניסה להיכנס לספרייה ולשוב אל הכריכה. הוא נכנס לאולם הקריאה  בריצה עובר בין מדפי הספרים ביעף ומפלס את דרכו אל עבר הכוננית. אך הספרנית מתילדה חשה בכך. החתול הפחיד את הילדים שעיינו בספרים והם רצו לכל עבר כשהקטנים מביניהם צווחים ובוכים מרוב בהלה. מקישי הוברח פעם אחת אך לא ויתר. הוא ניסה פעם נוספת. אך גם הפעם לא הצליח. כדור קטן שזרק ילד עוד יותר קטן כמעט פגע בו. דלת הספריה נסגרה עליו והוא נשאר בחוץ. החושך והקור צמררו אותו.

והוא ארב להזדמנות הראשונה.

  "אמא. תראי איזה ספר יפה!, הצביע ילד מתולתל ושמו אריק על הספר שעמד על כוננית הספריה קוראים לו  "החתול מקישי והקוסם פטישי".

  "אז בוא ונשאיל אותו!" אמרה

  הספרנית מתילדה בחנה את הספר. תהתה לרגע ואמרה: "מוזר מוזר. הייתי בטוחה שיש כאן ציור של חתול! לאן נעלם?!"

  אריק השאיל את הספר ויחד עם אמו יצאו מן הספריה לכיוון ביתם. מקישי עמד בסמוך לדלת מצפה להזדמנות האחרונה להיכנס לספריה.

הוא ראה את אריק  יוצא והספר בידיו. מקישי ראה את נצנוץ השרביט קורץ מן הכריכה והבין כי זו ההזדמנות האחרונה בהחלט בטרם יתקע בקור הירושלמי למשך תקופה ארוכה. הוא העז. רץ במהירות מטורפת ובצעדים רכים.

הוא זינק ונכנס אל הספר.

 אריק לא ראה את החתול מזנק. אבל הרגיש דחיפה עזה. ונפל. אמו הרימה אותו מן המדרכה. ומבטה שאל לשלומו.

על הרצפה נראו סימנים של רגלי חתול. הוא הביט בכריכת הספר:

  "אמא." אמר "לפני רגע הכריכה הייתה כמעט ריקה. איך  הופיע כאן ציור של חתול ?!"