קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
פתחת באהבה קולינרית ואז במעבר חד פנית לעבר המהפכה
אין עליך יא ירושלמי. הייתי מזמין אותך לסוכה של אברהם ואיסמעיל. והייתי גם מקבל מסבחה מצ'קעתה בחינם על חשבון הבית יחד עם פיתית
[ליצירה]
כבוגונויליה אשר משפיעה מיטב צבעיה, כך היה
היה בו אדום המסמל את החיוניות
סגול בו היופי הפנימי
צהוב המסמל את האור
וגם הלבן המסמל את לובן החיים
את תחילתם
ואת סופם
יהי זכרו ברוך
יפה כתבת
[ליצירה]
תודה לישי על התגובה ועל הניתוח !!
הבנת השיר, כוונתי -בעיקרון כך:
הים אוצר בתוכו חכמה רבה, ויש לנו ללמוד ממנו -בני האדם, חכמה עמוקה, זאת מפני שהוא נוצר לפנינו,ביום הראשון ואחר כך ביום השני
חן חן :-)
[ליצירה]
יפהפה
וגם את תקבלי את הניתוח החודשי של אביב וסתיו ...
עודני זוכרת,
השמש פיזזה אז בטבור של שמים
ואני, מצמצמת חצי עין, שאלתיךְ
מה נורא יותר-?
השיר נפתח ב"עודני זוכרת" משמע הדוברת בעיני רוחה שולחת אותנו אל נחלות העבר.
השמש פיזזה בטבור של שמיים - השמש רוקדת וצוהלת - אולי על חשבון האנשים הסובלים מחום או שמא היא שמש מפזת ונעימה? של חורף.
השמש ומצמוץ חצי העין לעומתה כפראפרזה. העין נצרבת מרוב אור ולכן על הדוברת לצמצמה ולמצמצה.
ואז באה השאלה:
מה נורא יותר?
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיניי או לאבדו סתם כך על צד הדרך
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיני -האם לשמוח במאור עיני אל מול מאור השמש או לאבדו סתם כך. ושמא (אני מפרש פירוש חופשי) שהשמש תהיה לי לעין ועוד עין ושתראה במקומי את צד הדרך. ואולי צמצום חצי העין מרמז שהדוברת באמצע תהליך אבדן הראייה?
צד הדרך - מקום של אמצע החיים. שבו מתרחשים דברים סתמיים בחיי הדוברת. אך איבוד מאור עיניים אינו דבר סתמי. ויש כאן סתירה.
תגובות