קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות:
משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה
על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים.
ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964.
[ליצירה]
מכתב מעניין. רואים שקראת ספרים רביםעל הנושא. כמובן אני לא מסכים איתך על חלק ממה שכתבת. אבל שתדע כי אף אחד לא שיער את מה שיקרה. לא רוב האדמו"רים החרדים. לא מנהיגי הבונד, לא מנהיגי המתבוללים ולא הקומוניסטים. מספר מועט מאוד של מנהיגים ציונים שיערו איכשהוא (ז'בוטינסקי: "אם לא תחסלו את הגלות, הגלות תחסל אתכם).
כמובן שאין לקשור בין שואת היהודים שהייתה מסיבות של טירוף ומטרת על של הגרמנים שיצרו אוייב דמיוני יש מאין בעוד היהודים של גרמניה היו יותר גרמנים מגרמנים. אין לקשור בין השואה לתוצאות מלחמת השחרור והיווצרות בעית הפליטים שנבעה מיריבות לאומית.
לגבי יהדות הונגריה, נכון בחלקו. אבל חצי מיהודי הונגריה, בעיקר יהודי המחוזות ויהודי קרפטו רוס, טרנסילבניה ופולווידק היו יהודים אדוקים או יהודים אורתודוכסים. החצי הנותר בעיקר יושבי הערים הגדולות השתייכו לזרם המתבולל או לזרם הניאולוגי (זרם שקרוב לתנועה הקונסרבטיבית)
כעת- קסטנר לא הפקיד את הסכום בידו של בלייכר, אלא בידו של קורט בכר.
רצח העם הארמני מול שואת העם היהודי- בודאי שהארמנים סבלו סבל רב מידי התורכים, שפיכות דמים שעקב אדישותו של העולם נתנה תקדים לשואה.
ואולם: לארמנים הייתה יריבות לאומית עם התורכים, הם לא היו נאמנים לתורכיה ואף מרדו בתורכים. יהיהודים שישבו באירופה היו נאמנים לארצותיהם ותרמו תרומה מכרעת לחיי כלכלה ותרבות. האסון הארמני היה בקנה מידה איזורי ולא יבשתי. כלומר- הארמנים שישבו בארמניה נפגעו, אך אלו שישבו במערב תורכיה או בסוריה או במקומות אחרים לא נפגעו. זאת לעומת היהודים שסבלו כמעט בכל מקום שאליו נכנסו הגרמנים החל מנורבגיה בצפון ועד כרתים בדרום. מסטלינגרד במזרח ועד צרפת במערב. הגרמנים פעלו בשיטתיות ותפסו יהודי אחר יהודי כדי שחס וחלילה לא ישאר אפילו יהודי אחד. וכל זה בשל אידאולוגיה שטנית שאין לה שחר.
בברכה
דב
תגובות