דופק הפטיש
והם לוקחים אותך ילדה,
ואני עוזב, אולי לכמה זמן.
אבל אני אחזור
כמו השמש אל אמירי העצים
אני לוקח עמי
את אנחותיי, את צערי
אני לוקח את שתיקתי
ומתעטף עמה כמעיל כבד.
אני נוטל את צרורותיי
את צרותיי
את ספריי
את שיריי
ואת כל מה שלא נגעה בו
רוח הזמן
המכלה
שמרי על הרוח
שמרי על הבינה
נצרי את המזמור.
תגובות