פנס רחוב שליווני לא פעם
קורץ אליי במבטו
תחת אור ירח עד
ומול פנסי מכונית חולפת
הנדמים כעיני חתול.
פוסע ברחובות ברזל
בתים גבוהים סוגרים
כמו קמרונות.
אני במערה, כמו אדם הקדמון
והיא נמשכת כמו מנהרה
בדרך אל הסוף.
אני ציפור הלילה ברוח
אני ענן המליט פניו בעץ.
מול כוכב השחר הסורר
המעיז לפני כולם.
הוא מוצא אותי
ואני בפתח הרחוב
מול הים המשבר גליו,
פוקח ניחוח אפי
המקבל אותי
בברכת מי מלח
שוצפים.
תגובות