ציפה הייתה כנרית צהובת נוצה וציצה לראשה, מקור מכורתה היה בעיר מודנה שבצפון איטליה ומשם יובאה לישראל. במהרה הונחה עם בני מינה בכלוב תעופה גדול בחנות הציפורים של מושון במרכז העיר. כעבור מספר ימים נקנתה ציפה עבור פלורה האלמנה על ידי בנה כמתנת יום הולדת, בנה שהיה גר הרחק משם, חפץ לשמח את אמו וקנה לה ליום הולדתה את הכנרית הצייצנית. בתחילה לא ששה פלורה שהייתה אשה קפדנית ונקייה לחלוק את ביתה עם ציפור כנרית אשר לא עוזרת במאום. ואולם, לאחר שציפה שרה את שיר הבכורה הראשון שלה, התאהבה בה פלורה ותהי לה כנכדה רביעית. יום אחד, ברוב בדידותה שרה פלורה את הרומנסה הנושנה "מאמא יו טנגו ויסטו" במנגינה לירית שזכרה עוד מבית אמה והנה זקפה הכנרית את ראשה וחזה כאילו מוכר לה השיר והחלה לזמר בהתלהבות ובקול מסולסל בהתאם למלודיה ואף נעה אנה ואנה על גבי המוט בכלוב, כשמקורה נוגע בתקרת הכלוב ותנועותיה כתנועות ריקוד. עתה גדלה אהבתה של פלורה שבעתיים והיא הייתה מפנקת את ציפה הכנרית בפירורי עוגה, גרעיני חמניה מקולפים ומיני שאריות של פירות. ציפה אהבה להתקרב ולשלוף את הצ'ופרים מתוך אצבעותיה של פלורה, לא לפני שצייצה מילות ברכה ותודה לאינספור. והנה יום אחד, הלכה פלורה לשפוך את פח הזבל והשאירה את דלת דירתה פתוחה. כשחזרה מצאה כי הכלוב ובו ציפה הכנרית נגנב ונעלם ועמו גם כמאה שקלים שהיו מונחים על השידה. פלורה הביטה בחטף כלפי הרחוב ולא ראתה מאום מכל מה שקרה. הצטערה פלורה עד מאוד וחשה בדידות עמוקה על היעלמה של ידידתה הצייצנית, היא לקחה את המקרה בצורה קשה עד כי למרבה הצער נפלה למשכב. בנה הוזעק לבקר אותה וכשראה את מצבה הנפשי הקשה אמר בלבו למצוא את הכנרית האבודה ויהי מה. והוא תר אחריה בכל חנויות הציפורים בעיר, כשהוא בוחן את כלובי התעופה הרבים, אך לשוא. בינתיים קיבל הבן מידע כי בשוק העירוני מתקיים בזאר ציפורים והוא חיכה ליום הפתיחה. וביום הפתיחה עבר בין עשרות כלובי תוכים, פינקים וכנריות והנה לפתע, בכלוב קטן ראה ציפור בודדה שהייתה דומה לציפה,והייתה שקועה בצער ומכונסת בעצמה. הוא אמר זאת לבעל הדוכן והלה הפטיר בערמומיות של סוחר ממולח: "וכי יש לך הוכחה שזאת היא הכנרית של אמא שלך?" לרגע נבוך הבן אך מיד הרים טלפון לפלורה ושאל אותה להוכחה כל שהיא. "קרידו, שיר לה את "מאמה יו טנגו ויסטו" לחשה פלורה "אני? והלא אני מזייף בשירה!" אמר "לא משנה, שיר לה את השיר!"תבעה והוא שינס מתניו ושר: "מאמה יו טנגו ויסטו פשריקו" והנה זה פלא,לשמע הרומנסה העתיקה זקפה הכנרית את ראשה הכפוף וחזה והחלה לשיר בקול צלול ומסולסל את המלודיה תוך כדי שהיא נעה על המוט אנה ואנה. בעל הדוכן ההמום הצביע על הכלוב ואמר: "לפני כמה ימים מכר לי את הכלוב, אדם שהיה נראה כנרקומן,אמנם חשדתי שהכנרית גנובה אבל אתה סיפקת לי את ההוכחה הטובה ביותר. קח אותו!" והבן לקח את ציפה הכנרית הביא אותה לביתה של פלורה החולה ששמחה עד מאוד. לאחר כמה ימים שבה פלורה לאיתנה וקול זמרת הכנרית שוב נשמע בבנין.