הבקעת שורות, מילים
צעדת ודילגת לאלפים
הבקעת, זרמת, פילחת
אצלה נותרת רץ שחור.
עבורה נותרת במשבצת
וכשעשית צעד לכיוונה
הורדת מן הלוח.
וזה נמשך כבר שנים
על אותה משבצת כניסה
הכניסה אל ארמונה
של המלכה הלבנה.
כשביקשת לפנים משורת
ועלית משבצת נוספת
נדחפת על ידי הפרש
נפלת לשלולית
והוכתמת והתלכלכת
נותרת טוראי פשוט
צועד, דורך במקום
בוטש את קרקע הלוח
מקלל בפה כואב
אוכל את הלב.
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מכל מעשיו של האדם שנטע עץ ואחר כך כרת אותו נותרה גדר שתזכיר, משל ונמשל? [ליצירה]
- [ליצירה] הנה לך שיר לצאת השבת :-) תודה [ליצירה]
- [ליצירה] פיצוחים ומיני תרגימא אגוזי פרך ורימונים עלי דוכן בשווקי ירושלם :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מבנה יפה של השיר, השורות הקטועות הגורמות לקורא לעבור מיד לשרוה השנייה. ח.ח. [ליצירה]
- [ליצירה] חברה כוייפים ! כפי שאומר דריידל הספרותי [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור מאוד ספרותי ומעניין, על אודות ספרים אחרים ודמותו של אלתרמן המרחפת ברקע [ליצירה]
- [ליצירה] :-) מעניין. לדעתי ניתן להמשיך לכיוונים אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- נהדר!!! אני לא יודע אם זה נכלל בקטיגורית שירה, אך יש כאן מוסר אבות ודרך חינוך והשכל שגלומים בו עשרות שנים של נסיון וחכמת חיים אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן בין השיטין ניתן למצוא את הסובטקסט המעלה פרשנות פואטית כדלהלן: ניכר כי היו אלו שני אנשים מבוגרים שחיפשו מעט נחמה ונועם בחייהם ולכן עברו לגור ביחד לאחר שבני זוגם האחרים עזבו אותם. כל אחד נשא עמו/הביא עמו מטען כבד מן העבר, אך במקום להניח אותו מאחור, הם פשוט פתחו אותו האחד בפני השני ובכך נפתחה תיבת פנדורה של ריב ומדון כשמטען לבו של הגבר מאיים לעלות על גדותיו. האיש ביקש בסך הכל לארוז את המטען עם חפצי העבר ולעזוב עמו... [ליצירה]
- [ליצירה] קר ויקר איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת) בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב: "אמשול בכוחות" [ליצירה]
תגובות