מכמני חלומות - לב צפונות
מחכה לחילופי עונות.
הנה מעבר לאופק
גבורה שלא תסולא הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
מעבר לקשת
בכפר השוכן דומם
גיבור חיל קם.
ולעת יבגר
יצלח ההר
יחבוק העץ יטול רוחו
מחוסנו ישאב כוחו
עם אומץ וגבורה
הנה
גרעין חדש נברא
והחלום
בל ימות
יקום עם החירות
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר נהדר אביב וסתו האדם הוא עץ השדה,אלון- זה בדיוק התאור למראהו, אופיו החזק.בשיר יש את מעגל החיים,תקוות, אהבתי שיר זה אין ערוך.... תודה אילה [ליצירה]
- [ליצירה] אלון אביב, אהבתי את שירך. במיוחד, מצא חן בעיני שם השיר-אלון המתאים גם לעץ וגם לאדם. אך בבית הראשון יש קטע מאולץ שלא מצא חן בעני והוא: "גבורה שלא תסולא הון בלבו של עץ אלון ירוק עד,גופו חסון" אין חובה לאלץ את החריזה,אך אם משתמשים בביטוי יש להשתמש בו כראוי.הביטוי הראוי הוא "גבורה שלא תסולא בפז." לוּ בידי הייתה הבחירה אני הייתי כותבת: מכמני חלומות - לב צפונות מחכה לחילופי עונות. הנה מעבר לאופק בלבו של עץ אלון ירוק עד,גופו חסון צופה דומם אל ההר ומצפה אך לימי המחר. או שאם אינך מוותר על השורה, ועל החריזה, קימת גם אפשרות אחרת והיא: מכמני חלומות - לב צפונות הנה מעבר לאופק גבורה שלא תשווה לכל הון בלבו של עץ אלון ירוק עד,גופו חסון צופה דומם אל ההר ומצפה אך לימי המחר. אך השיר הוא שלך והבחירה בידך [ליצירה]
- [ליצירה] האדם והטבע החיבור בין האדם והטבע בשיר יפה. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. גם אני, כאחרים, אהבתי. הקבלה יפה ואיחוד מלא. את החלום עליו מדובר בבית השלישי לא הצלחתי לזהות. טבע... אדם... אדמה... חיים. נשמה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני כה אוהב את כתיבתך שזה כבר הפך אותי לחסר אוביקטיביות. הפשטות עם הזרימה הנפלאה, הרעיונות עם עומק אשר אומרים כה רבות כאשר מאחוריהם נסתרות עוד כוונות, פשוט גורם לי בעוד שיר שלך לרצות. תודה אהבתי כמו את שירי של עצמי. חיים [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חברים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] היית כים המלח שאליו זורמים נחלים ונהרות והוא לא נותן במאום רק לוקח [ליצירה]
- [ליצירה] --- לדעתי- בכל יהודי באשר הוא ישנה נקודת זכות ומצווה אחת שהוא מקפיד עליה כבבת עינו. [ליצירה]
- [ליצירה] מכור לשביל מכור לדרך לזמן אין בשבילי כל ערך [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה מלשון למלל "מלל" "מלמול" "מילה" יש שיר בדיוואן (ספר המזמורים של ר' שלום שבזי) הנקרא: "אמלל שיר" [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה להקי עננים שטים על הרקיע; מעבר לתהומות הרים, השמש עולה. מעל שְדוֹת ירוקים, רוח רענן רוחפת. נחלים ופלגי מים, שבים לתהילה. השיר פותח בשיט לא שגרתי, שיט של עננים על פני רקיע, ואז בא תורו של השחקן השני בהצגה -השמש העולה אל במת היר מבין תהומות ההרים שדומה כי סיימו את תפקידם עוד לפני שהצגת השיר החלה לעלות (כנראה בשיר הקודם היה להם תפקיד מסויים) כעת אנו מגלים את התפאורה של השדות הירוקים ורוח רענן רוחפת ונחלים ופלגי מים השבים אל גדולתם ואל התהילה (מן רטרו שכזה) גשמי חורף, בזעף - מטחו מכה בארץ. הקשת, בענן, קמרונה מתנוסס. הנהרות נישאים על גדותיים. ססגון התפרחת, שטיחו פורש. חלק שני של ההצגה, גשמי חורף מכים ומטיחים, אך לא לזמן רב, כי מיד מופיעה הקשת בענן ואנו שוב מגיעים אל הנהרות ואל שחקן שהיה לו רמז בבית הקודם (שדות ירוקים) אך כאן אנו מגלים מה מכילים השדות הללו (ססגון התפרחת) עמודו של השחר, בלב שממה בוקע. עם רדת הליל, מסך כוכבים נדלק. בשחקים, עדר צאן במרעוליו פוסע. העולם - מבּוּעוֹ לא נפסק... כעת בחלק השלישי אנו מגלים באיזה חלק של יום מדובר, זהו החלק של השחר, וכן אנו מגלים שמדובר בשממה, אולי יש כאן העברה לאיזור נוף אחר, אולי השדות הירוקים היו שממה בעבר... ומיד יש כאן קפיצה אל רדת הליל, ומסך נופל על במת השיר, זהו מסך העשוי כולו כוכבים הנדמים בעיני המשורר כעדר צאן הפוסע (משום שרבים מן הכוכבים הם כמובן כוכבי לכת ) וכאן מגיע הפאנץ' ליין שאומר: "העולם מבועו לא פוסק" כלומר, תמיד יש תזוזה ושינוי בעולם, העולם הוא דינאמי, מעורר השראה בלתי נפסקת. [ליצירה]
- [ליצירה] אל תאמרו עליה חשבתי שאתה מתכוון למישהי: אל תאמרו עליה שהיא שחרחורת. ואז שמחתי, חשבתי שעברת לכתוב שירים אנושיים, על סיעורי הנפש של האדם. התבדיתי. אבל עדיין אני מצפה [ליצירה]
- [ליצירה] בעולם הציוני שולט ההון? האם כבר אז ידעו על הכיבוש ועל עוללות הנכבה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואולי זהו האימפולס? כתיבה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זה נראה כמו הפואבלוס של ריו? או שמא כמו אחד היכונים הקומוניסטים סובייטים המקשטים את ערי מזרח אירופה (אתה שומע מר ירושלמי???) אח אח כואב הלב- אני עוד זוכר צחוק ילדים וחבורות חבורות שהיו משחקים באיזור בכל מיני משחקים ותעלולים ובניית בית מחנה על העץ וכו' הכל נדם ונעלם... [ליצירה]
- [ליצירה] ילדתי בחיבוק אינסופי של אהבה- כמה מוכר כמה נכון!!!!! יפהפה [ליצירה]
תגובות