את להט האהבה הבעירה נשמתך היפה ועוד רוחי בה אפופה. בנשיקת שפתייך נטעת בי שירייך, כעצי תאנה ורימון בלב הישימון, פסה מהלב מועקה ואותה החליפה תשוקה, כי את סם האהבה נטלתי מאש הלהבה והשפעתו כה טובה . אמנם את רחוקה אך פעימתנו הדוקה, עוד אגיע עדייך: לקטוף פרחייך, לחוש נשימותייך, לנשק שפתותייך.