ויהי היום, ובית הכנסת לצעירים הידלדל במספר מתפלליו עד כי מנה פחות ממנין מתפללים מן הדור הישן אשר הגיע מרומניה ומהעיירה קומזיץ אשר בפלך קרפטו פויילן. והגביר גת לא ידע את נפשו מצער על כך כי בית הכנסת המפואר שעליו מתנוסס שמו וכבודו גווע בצורה גסה ודרסטית שכזו. והנה בשנות התשעים הגיע גל של עולים ממדינת קאלושין אשר באירופה והגביר ראה זאת ויחליט להציל את מצב בית הכנסת ולהגביר את מניינו. והוא עודד בזאת כמנין של קאלושנאים להיכנס ולהסתופף בין כתליו בתפילת החול ובשעת תפילת השבת. ואולם לאחר זמן מה גילה הגביר הפטרוני כי עשה מקח טעות גדול ביותר... הקאלושנאים שעלו היו שונים לחלוטין במידה ניכרת מהקאלושנאים של הדור הישן נושן אשר היו תלמידי חכמים מנומסים ומשובחים בתורתם ואשר העמידו אדמורי"ם וראשי ישיבות כמו ישיבת כתריאלבקה וישיבת טירגובו. הללו, בני דור העלייה של שנות התשעים, נשאו אמנם שמות עבריים ודיברו בשפת היידיש ואולם נהגו כעמרצים פין א מארק ! לאחר תפילת השבת ולפני תפילת שיר הכבוד, היה מוגש בשולחן העגול כיבוד וקידוש לשבת עם לייקח ובראנפן ואילו הקאלושנאים הערמומיים היו מביאים עמם שקיות ריקות מוכנות ומקופלות בכיסים והיו פותחים אותן לרווחה בעוד הם דבוקים כסוסי יאור אדישים (המשתכשכים בביצות מרכז אפריקה), עומדים על יד שולחן הכיבוד וחוסמים בגופם את הגישה של המתפללים הותיקים. אזי היו לוקחים ביד פרוסת עוגה ושתייה ואוכלים ובולסים וממלאים את פיהם, לאחר מכן לא היו משים ממקומם וממלאים את שקיותיהם. כך היו מקימים בלוקדת אדישים שמנעה את כניסת המעגל השני של המתפללים אשר גמרו תפילתם והיו חפצים לקדש על היין ולברך ברכת בורא מיני מזונות. אך היו מסתובבים כפארץ אן ראסל בכדי למצוא מקום שממנו יוכלו להשתחל ולשלות לייקח או כוסית וודקה והתסכול גבר ורב. ומלאי הוודקה בבית הכנסת היה רב ובעיקר לאחר חשיפת קוקטילי מרקובקה ובקבוקי המשקה שאותם שמר במשך כחמישים שנים בארוניות מתחת לספריה הגדולה. עתה טיכס הגבאי החדש עצה הכיצד זה יפטר מהם. אמנם הוא שם על השולחן בקבוקי וודקה לרוב אך הקאלושנאים חפצו אך ורק בוודקה קוקילביץ' רבת המוניטין ועתירת האלכוהול אשר אותה רוקנו עד תום כאילו שותים הם קוקה קולה. ולאחר שכולם הלכו והקאלושנאים נשאו את שללם, נשאר הגבאי עם בקבוק הקוקילביץ' הריק בידו וירא את כל בקבוקי הוודקה מפירמות אחרות והם בלתי שתויים. והנה נצנץ רעיון במוחו... ולמחרת ביום ראשון הלך ויקנה משפך אדמדם וישפוך מבקבוק וודקה מלא לתוך בקבוק הקוקילביץ' הריק... ויגש את הקוקילביץ' בשבת שאחרי כן, והנה נשתה וחוסל הבקבוק עד תום.... וזאת על אף שהכיל נוזל מפירמה פחותה... כנראה שהתווית קוקילביץ' השפיעה מבחינה פסיכולוגית אף אלפי מונים מן הטעם. עתה מילא הגבאי שני בקבוקי קוקילביץ' שהתרוקנו בבת אחת. וכך אט אט החל להיגמר הסטוק הענקי של הוודקה שהיה טמון בארוניות.. והקאלושנאים: הם סיפרו לפני כל קהל עדתם אשר הסתופף תדיר בספסלי הגן הציבורי כי בבית הכנסת לצעירים משתלם לבוא בהמונים ולאכלס את בית הכנסת לצעירים וכי וודקה קוקילביץ' המשובחת ובעלת המוניטין מחולקת בשפע רב כיד הגביר הנדיבה וניגרת כמי נהר הזורם אל ים... ועל כך אמרו חז"ל: "מתוך שלא לשמה, בא לשמה"