עוד
ינץ עלה
עוד יפרח השקד
לעת זרוח שמש
שלאחר הגשם היורד
מלאו שפתייך אהבה
ופנייך הסמיקו
עת לחשתי ההבטחה
לבוא עדנה
קרבנו בלאט
אל גיא נסתר
בינות להררי חושך
אז
נבקעו חלוני רקיע
יצאה חמה מופזת
להקביל פנינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
והנה מצאתי את סוג השידעך שמחפש ירושלמי(שלי, תקשיבי טוב טוב):
אנשים שאשמח להכיר
מעוניין להכיר בחורה, שתקבל אותי כמו שאני, ושתהיה צייתנית וכנועה לרצונותיי.
[ליצירה]
טל
תודה על המשוב!
זה שהן עברו את השואה, לא מצדיק. אבל איני חושב שזה קשור, משום שהיו ניצולי שואה רבים שעבדו בהוראה והעמידו דורות של תלמידים למופת ולתפארת, ללא אלימות מיותרת.
זה עניין פרסונלי הנע מאדם לאדם החל מסיבה של חינוך שהמורה קיבל בגולה או בדור הישן, חינוך שחלקו התבסס על עונשים גופניים וכלה בסיבה שהאדם עצמו הוא אלים מטבעו.
לדוגמה -המורה הזו לא הייתה ניצולת שואה, אך טבעה היה לפתור דברים קשים בצורה לא מקובלת בהסתמכה על כך כי תלמידים בני שש לא מכירים מסגרות אחרות וכי הוריהם (בני דור העליות של שנות החמישים והשישים) לא מכירים מסגרות חינוך אחרות.