עוד
ינץ עלה
עוד יפרח השקד
לעת זרוח שמש
שלאחר הגשם היורד
מלאו שפתייך אהבה
ופנייך הסמיקו
עת לחשתי ההבטחה
לבוא עדנה
קרבנו בלאט
אל גיא נסתר
בינות להררי חושך
אז
נבקעו חלוני רקיע
יצאה חמה מופזת
להקביל פנינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור של מיכלאנג'לו שעבר במקום בו היו מוטלים גושי שיש, הוא שם לב לגוש שיש, גוש אקראי, התקרב אליו ואמר:
"כאן נמצא הפסל של דוד, צריך רק להוציא אותו לאוויר העולם"...
זהו גם משל ליצירה, בכל אחד מאיתנו יש את השיר או הסיפור הבא, צריך רק להוציא אותו.