עוד
ינץ עלה
עוד יפרח השקד
לעת זרוח שמש
שלאחר הגשם היורד
מלאו שפתייך אהבה
ופנייך הסמיקו
עת לחשתי ההבטחה
לבוא עדנה
קרבנו בלאט
אל גיא נסתר
בינות להררי חושך
אז
נבקעו חלוני רקיע
יצאה חמה מופזת
להקביל פנינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
השיר מדבר על אותם ניצולי שואה ששוכחים ולא מנציחים מסיבות שלהם.
אלי פי עבר- אל עבר השכחה, ההשכחה, אי הרצון לחלוק את הזיכרון
קבר-הזיכרון שטמון בקבר, בו טמון האדם היחיד הזוכר את שמות הקדושים שנספו בשואה.
[ליצירה]
השרף מקאצק- היה ליקוי מאורות בתקופת השואה- בכל שכבות המנהיגות הקיימת מכל הזרמים. החל מהמנהיגות המתבוללת, עבור דרך זו הציונית מפאניקי"ת וכלה במנהיגות החרדית (סאטמר, מונקץ' ועוד) היחידים שראו את הנולד נחשבו מטורפים (ז'בוטינסקי נחשב כמעורר היסטריה)
ולמה היה דבר כזה? (ליקוי מאורות) - כי לא היה תקדים של השמדה המונית ותעשייתית בקנה מידה שכזה.
[ליצירה]
פה הוא יכול לדבר. הוא וחבורתו עמו ולצחצח עד לב השמיים.
מקסימום יקראו לו בוגד או יקבל צעקה.
שם- אם תהיה קבוצת אזרחים שתפגין נגד חיזבללה בריש גלי היא תיעלם באחד מנהרות לבנון או שאחד מחבריה יועמס על גבי קטיושה המעופפת לישראל.