תקציר הסיפור הקודם: ליאון ברח מישיבת הרב ירחמיאל והתגייס לפלמ"ח, כולו היה בן שש עשרה, הוא העלים את גילו מהממונה ששלח אותו (בני יום טוב ארמטורה) ונס מן הרב דריידל שרדף אחריו על חמור בלב תל אביב כשהוא לבוש קפוטה ושטריימל של יום שבת,דריידל כמאמץ אחרון ניסה למנוע מהאוטובוס בו נסע לזוז, אך נכשל כל עוד נפשו בו.
-----------------

ליאון ישב במושב הקדמי של האוטובוס החדיש (שבעוד כמה וכמה שנים יוצג במוזיאון אגד) כשהוא מסתכל אחורה לראות אם דריידל אסף כוחות על מנת לרדוף אחריו שנית על בהמה נוספת, אך הוא התבדה לטובה כשראה שהחמור מתחיל להתרחק אחורה והם קדימה.
העיר תל אביב הקטנה הלכה והתרחקה, פרדסים נראו מכל עבר וליאון הביט סוף סוף לראות את שכנו למושב,
היה זה נער עם כובע קסקט כחול,עיניו בערו, הוא נראה כבריון, תרמילו העבה ישב לידו והוא הביט בספר עתיק עד מאוד, ליאון הביט בו וקרא:
"נסיעה טובה, נעים לי מאוד, ליאון קארו מתל אביב!"
הבחור הביט בו:
"ולי משה בואנו מירושלים, בהאאא מזל שהייתי בתל אביב אצל דודה קלרה מפלורנטין מתי שהכנופים חסמו את הדרך לעיר, וככה הייתי יכול להתגייס לפלמ"ח!"
"רגע, אתה מכיר את קלרה מפלורנטין? זאת קלרה ארמוזה, הלא כן?"
"בהאאא אמת ויציב כמו שהשמש עולה עכשיו על שדות בית לחם וחברון, נכון כמו  שהמופתי אוכל פיתה עם חומוס!!!" ענה בואנו.
"רגע, קלרה היא דודה שלי מצד סלומו קרקסטיקה הסבל!"
"אם כך אנחנו קרובים קצת, יש לנו דודים משותפים" צעק בואנו בהתלהבות ולחץ את ידו של ליאון
"מה יש לכם על הבוקר?" קרא בחור בעל בלורית שישב לפניהם
"אנחנו קרובי משפחה"
"נו בוקר טוב, תמצאו לי גם את דודה יוכבד מהצד של חמותי הצולעת שעלתה בעליה השנייה של הכניסה השלישית"
"היי היי מי דיבר על יוכבד?" קראה נערה שישבה באחד המושבים לפניהם.
שלשת הבחורים צחקו צחוק גדול,דולק הבחור השלישי סיפר להם שאביו עלה בעלייה השנייה ואחר כך השתקע בתל אביב.

והנה לאחר נסיעה ארוכה הגיעו החברעל´ך לבסיס האימונים ליד עין ג´לוד הלא הוא המקום שליד קיבוץ עין בארוד בעמק.
כל היום הם התאמנו במקלות ובפיצוצים,התאמנו בירי במקלעי סטן, ערכו מסעות רגליים בהרים הקרובים וישבו ליד המדורה כשהם מחממים קפה סוג ג´ ושרים בעיקר שירים ברוסית.
נפשו של משה בואנו הקפדן נקעה מן הסדר יום והוא צווח:
"בהאאא אין כאן גמרא! אין כאן כשר! מזל שהבאתי ילקוט מעם לועז! יש רק כושר גופני ותרנגולות טרפות רחמנא ליצלן צלויות על האש ויושבות ישיבה מזרחית כמו בשוק של העיר העתיקה בירושלים!"
הוא הלך עם ליאון קארו כדי לדבר על העניין באוזני מפקד הפלוגה ירחיב אך ירחיב צחק צחוק גדול  ורמז להם בעדינות שיש ארגונים ויש ארגונים.ליאון שתק ובואנו צווח:
"בהאאא לא יאומן! אני כבר מתגעגע לסופריטו של אמא!"

לא הרחק משם, כמה קילומטרים שכנה מפקדתו של השיח´ עבדול אבועזיז שנולד בחלב אשר בסוריה, היה  בעל בית קפה גדול שבו התנהלו עסקים מפוקפקים ורתם את משאביו לטובת המאמץ של ערביי פלשתינא הלוחמים למען שחרור אדמה ערבית מיד הכיבוש (של הציונים), הוא גייס כמה לוחמים מהשומרון והקים את מפקדתו בעבר השני של רכס הררי מסויים.
והנה הוא ישב ככה בחום היום, כמו אברהם אבינו ליד האוהל,אבל בעוד אברהם אבינו עליו השלום חיכה לאורחים כדי לעשות עמם חסד, חיכה הלה לאקשן ולפעולות דמים כנגד היאהוד, כך היה טבעוהמוחלט של  השיח´ אבועזיז,אדם בגובה רציני, אוחז בידו נרגילה ואוכל חופן תמרים כמו גרעינים שחורים, לחזהו היו שרשרות כדורים לאינספור ונשק כבד נח ליד רגליו.
אדם נמוך בעל שפם ענק עמד לידו והם ערכו ביניהם שיחה:
"מלעון אבו מלעון, אני אכסח לציונים האלה את כל האדמות ואני אקח לי כמה בחורות יפות אישכנזיות לבנות להיות נשים שלי"
"אז מה קורה?"שאל בעל השפם
"כנראה רציני" אמר אבועזיז, חתול שחור עבר ליד האוהל,אבועזיז סינן קללה עסיסית,זרק עליו תמר וגם פגע.

שעת ערב, ליאון נכנס לאוהלו של משה בואנו ולחש:
"שמעתי שהחבר´ה של הכשרה ב´ כולל דולק עומדים לסחוב כמה עופות מהלול של שפרה שוורץ מהמשק, תעשה משהו?"
"בטח שאני אעשה, מה זה לסחוב עופות מאשה זקנה כל כך שיכולה להיות בגיל של בוליסה סולטנה משכונת זכרון משה עליה השלום!"
"אתה רוצה עזרה במשהו?"
"בטח, תביא לי כמה דברים מהמחסן"

שעת לילה, משה בואנו שכב בין שני עצי אורן בחורשה שליד מחנה ההכשרה,לידו מונחת רשת ובידו אלה כבדה
"ליאון?" קרא
הוא קרא בשם הזה כמה פעמים ולא נשמעה תשובה, בואנו התעצבן:
"טרונצ´ו! ילד בן שש עשרה, מדריידל הוא ברח וגם מכאן, אני כבר אסדר אותו!"
לפתע נשמעו צעדים כבדים בעשב הרך, שתי דמויות נראו פוסעות ככה בהיחבא, הם התקרבו בלאט בין שני עצי הארון, בואנו רכן קדימה וברגע המתאים זרק את הרשת הכבדה לכיוון שתי הדמויות,
הן הסתבכו ברשת ונפלו לאדמה בקול רעש.
לרגע הזה חיכה בואנו, הוא קפץ והיכה באלתו בשניהם:
"אני אראה לכם מה זה לגנוב עופות מדודה שפרה שוורץ! יא חבר´ה ליצים,דמיקולוס!"
קול חנוק נשמע מאחת הדמויות:
"מן האד´ה?"
"האד´ה יאהודי, יא כאלב"נשמע קול שני
"אתם תשחקו לי כאן בערבית? דולק אל תעבוד עליי", צעק בואנו בקול רם.
למשמע הקול יצאו מהמחנה כמה חבר´ה, הם הביטו בבואנו והביטו בדמויות לאור פנס,
"אני חושב שזה שיח´ אבועזיז" קרא אחד מהם- דולק( שסחב עופות ופשוט הביא אותם דרך השער הראשי)
ירחיב המ"פ יצא ממעגל האנשים לקח אזיקים ואזק את השניים, אחר כך הקים אותם.
בואנו הביט בהם ולא האמין:
"בהאאא אנשי כנופיות! לא יאומן!"
"אתה יודע את מי תפסת?" קרא ירחיב
"אנשי כנופיות" השיב בואנו התוהה
"אתה תפסת את שיח´ עבדול אבועזיז, כאב ראש רציני לכל היישובים כאן, מנהיג כנופיות מס´ אחד"
"ואו, הם לא נראים כמו מנהיגים, הם נראים כמו קאובוייס´"נדהם בואנו.
"אבוכ קאובוייס´ יא איבן בולא יא ציוני" קרא אבועזיז המוכה וירק על הרצפה וסגנו בעל השפם הנהן.

דמות אחרת,רכובה על חמור לבן נכנסה למעגל, הדמות נראתה כרב עבדקן יהודי, בעל זקן שחור,בגדים מאובקים מאוד ומבט של מתנגד, הוא ירד מן החמור, החסיר אנחה וניגש אל משה בואנו שעמד באמצע המעגל האנושי, זרקור ירח האיר על שניהם,איש מהנוכחים לא התערב, משל דממו ונתנו כבוד לרב, הרב הסתכל עליו והציג עצמו:
"נעים מאוד, אני הרב דריידל, משגיח בישיבת הרב ירחמיאל,אני כבר יומיים על החמור הזה, ועוד עקפתי את ואדי ערא וכל הדרך אכלתי רק לחם יבש עם בצל."
"נעים מאוד, אני משה בואנו מירושלים!"
הם לחצו ידיים ודריידל שאל:
"היכן נולד אביך?"
"בהאאא, בעיר העתיקה של ירושלים, שם למד אצל חכם קרדוזו וחכם לומברוזו ואצל חכם פיצ´ון וסבא שלו נולד בסלוניקי ואם תרצה אספר לך עד מחר!"
דריידל נקעה נפשו וכן רגלו, יומיים של רכיבה על חמור עשו את שלהם והוא המשיך לת´כלס:
"ראית תלמיד שלי בשם ליאון?, קיבלתי אישור לשחרר אותו מהשירות, הילד הזה צריך ללמוד, לא לשחק משחקים של אש, כשיגיע לגיל שמונה עשרה אז יוכל"
"ראיתי אותו לפני שעה בערך, הוא כנראה ברח מההכשרה"
דריידל הביט בבואנו שוב, משהו בבחור הצעיר אמר לו כמה דברים, הוא פלט:
"יש לי הרגשה שניפגש מתי שהוא"
"בהאאאא" אמר בואנו "מה לווזווז כמוך ולס"ט כמוני? הרי זה כמו גדי בחלב גנדי!"
"שמע לי ילד חצוף!" קרא דריידל "תזכור מה שאמרתי, החיים שלנו יצטלבו כמה וכמה פעמים!"

משה בואנו הועלה בדרגה  ואילו ליאון שזייף את גילו, שברח מהמארב וברח מישיבת הרב ירחמיאל, ברח גם ממחנה ההכשרה, חזר עם זנב מקופל בין הרגליים, ביקש סליחה מדריידל וחזר ללמוד כמו כל בני גילו.