המיתולוגיה התימנית- יחיא פוגש את זוהר ארגוב (מסופר בגוף ראשון)

עזרי מסב על הספה מול אביו יחיא קונקורדנציה המספר לו על המפגש עם זוהר ארגוב בשנת 1985ובשנת 1987.

"וואחייאת חיי מה אומר לך יא איבני, יא עזרי מעם השם עושה שמיים וארץ. אתה שאלת אותי אם פגשתי את זוהר ארגוב כמה וכמה פעמים ואני הבטחתיך נכוחה כי איידעך ואספר שבחו ושבח אביו ואימו ודודתו מרת יונה בפניך ומה אני ומי אני לעצמי ואני כתולעת באדמה, כמרמיטה בתוך פיתה כיתוש קטון מלפני אבינו שבשמיים ולפני גואלי וקוני השם צבאות ובקיצור אספר כך:

המעשה שהיה כך היה ובשנת 1985 הלא היא שנת התשמ"ה מנוחתה עדן הודיעו לי מבית משפט השופטים הנכבדים ירום הודם כי מס הכנסה ימח שמם וזכרם רוצים לקנוס אותי בטבין ותקילין יען כי העלמתי מהם הכנסות שעבדתי בדוכן הפלאפל של בדיחי, שמה על יד בית ספר רמב"ם ברחוב הרצל נשמתו עדן."

"ומה אמרתי לשופט? אמרתי לו אנחנו באנו מתימן, באו הממשלה וגזזו לנו את הפיאות ובכינו ושתקנו ובנינו המדינה כמו כל אחד ואחד ועכשיו באה הממשלה ורוצה לגזוז לי את ההכנסה, איך אתם מעיזים כבוד השופט... ושתק ונתן את העונש. ובני, אם תעשה גימטריא של מס הכנסה תגלה כי בעצם מדובר בעמלק, הווי אומר מאתיים ארבעים, והללו עובדי עבודה זרה ובועלי נידות ימח שמם ויאבד זיכרם מעולם החיים ונאמר אמן..."

"מה?, אה נכון בל נדבר כך על בני ישראל המלאים מצוות כרימון, רימון של ראש השנה הבא עלינו לטובה... אבל אלה כרימון המתולע המה, מחפשים להרע לאנשי שלומנו ולהטריד מנוחתו של תימני זקן כמוני... ובכל אופן הייתי שמה בבית משפט, אחרי שביזבזתי יום עבודה והשופט הממזר פסק לי שאשלם למס הכנסה כעשרים אלף שקלים ישנים, ואני יצאתי באולם בהלם גדול, ובכיתי בכי מר ומספד וצעקתי ויללתי מרה אבוי ואבויה וישבתי כאבל בין אבלים על הספסל, והאמת שכולם שמה יצאו בפנים חתומות ובעצבות רבה בגלל השופט אל מרשוע שגם קראו לו יהושוע. ורגע אחד קמתי ואני מסתכל ומישהו מסתכל עליי מגבוה ואני רואה איזה תימני גבוה וקצת רזה, לבוש חליפה שחורה כמו חרדי מבני ברק עם פנים עוד יותר רזות, ומה אגיד ומה אספר היו לו שתי לחיים שקועות שהיו יכולים להכניס שמה שתי ביצים של ג'חנון ואני ראיתי עליו שהוא משלנו. וההוא היה עם שוטרים ולא אזוק ולא לקחו אותו לבית האסורים והוא ראה אותי שאני בוכה בדמעות שליש ורגע אחד אחרי זה התכופף קמעא ואמר:

"רגע, אתה לא יחיא מכפר סבא השכן של דודה יונה המסייעת בגן יוכבד?"

ואני עניתי בהן

אמר: "לא השתנית, נשארת עם הכומתה השחורה על הראש...אני הזמר זוהר ארגוב, פעם הייתי זוהר עורקבי שהייתי בא בקיץ לדודה יונה כדי לבלות שם את הימים ולעזור לסבתא מסעודה בקניות מסכנה ואתה היית עוזר לה עם הסלים, השם ינצור את זכרה... ותראה לאן הגעתי, אני עכשיו זמר, עליתי לגדולה..."

"ברוך הוא וברוך שמו" אמרתי, כשבינתיים איזה נערה צעירה, נראיתה כמו פרגית בלול ביקשה ממנו חתימה וההוא נתן לה, ובחייאת עיוני איך עלה לגדולה כשהוא נמצא פה בבית המשפט הלזה כמוני? ובאמת לא רציתי להעליב אותו על זה שהוא בבית משפט ומי יודע מה עשה הזמר הלזה, אולי נסע באדום ואולי הרביצו לו והרביץ בחזרה? אולי גם מס הכנסה התלבשו עליו.

שאל לסיבה שאני מוריד דמעות שליש, אמרתי וסיפרתי לו על מס הכנסה אל ממזרים. ישר הוציא מהכיס שלו פנקס צ'קים ואפילו מבלי להתדיין דיון שלם רשם לי צ'ק של עשרים אלף שקלים ישנים.

אני נתפלאתי, יא בא יה בחיי, למה לו לרשום לי צ'ק, בסך הכול עזרתי לו עם הסלים של מרת יונה וגם אמרתי לו שהוא לא חייב וזה...

והשיבני: "יא יחיא יא רבי, כל הזמן שהייתי ילד ראיתי את ההורים שלי נאנקים תחת העול של הפרנסה ושתקתי, עכשיו שיש לי היכולת אני יכול לעזור לאחרים...ומה? אני לא יעזור"

ושאלתי אם הוא נשוי לאלינור שיפה כמו מלאך כמו שהוא שר בקסטה שמנתגנת אצל מרת דליה ביום שישי כשהיא מנערת את השטיח על המרפסת ולא ענני דבר ולא חצי דבר.

ואחר כך אני לא נתאפקתי ושאלתי למה הוא בבית משפט אם הוא אומר שעלה לגדולה ואמר: "אני לא יודע מה רוצים השופטים הללו, אני בסך הכל תימני קטן משיכון המזרח בראשון שעשו לו עין הרע בגלל הקול שלו..."

"אתה תימני קטן? נקמת תימני קטן לא ברא השטן, ואללה אתה תימני גדול שלא ברא איבן גבירול..."

"מה איבן גבירול היה תימני?" שאל

"נו בטחחחח... כל גאוני ספרד ירדו לתימן ומופיעים בספר הדיוואן..."

חייך מעט והוסיף: "את האמת, תפסו אותי על סמים..."

"אההה סמים" אמרתי "ויאמר השם אל משה, קח לך סמים, שחלת וחלבונה... הווי אומר תחליף את הסמים בשחלת ולבונה וגת ונרגילה ותבוא אלינו לדיוואן תלמד תורה איתנו באוטובוס של מרת חממי מאחורי החצר, היא גם עושה שם בתנור לחוח משהו משהו ובעזרת השם יתברך יהיה לך טוב..."

חייך מעט אמר "סלאם עלא בייתך (שלום לביתך)" ולחץ לי יד ואמרתי תודה להשם יתברך שהצילני מחרב פרעה והמן הרשע גם יחד שחברו יחד למס הכנסה על מנת להכריתני נפש ויצאתי.

והזוהר העורקבי הזה הנדיב לב לא שמע בקולי ולא בא אחר כך לאוטובוס לחזן גת ולהשתעשע בדברי תורה כי אולי שכח או אולי אלינור חיכתה לו בבית כדי לבשל לו ארוחה, אולי מחשוש אולי קובנה עם רסק עגבניות מי יודע...

ואחרי זה שמעתי בשידורי ישראל מירושלים שזוהר בבית האסורים שוב על פרשה של סמים ואני התבעסתי בגלל התימני הקטן הזה ומה עשיתי?

ביקשתי מאמא שלך שתכין לי סלסלה עם אוכל תימני- קובנה, ג'חנון, סלוף, לחוח וסחוג וחילבה ורוטב אלף האיים, כן רוטב אלף האיים. זה של מלכות תימן ששלטה באיי הים ובגויי הים אשר באו על ישראל להכריתם...

"כן... ימח שמם!"

"ואני נכנסתי שמה אל התחנה אל השוטר הזה עם הכובעי, ואמרתי לו שבאתי לבקר אצל זוהר ארגוב, ואמר לי השוטר בן שוטר הזה ירום הודו שזוהר "כבד" והוא מוחזק בתא מספר שמונה בבית האסורים.

אז אמרתי לו "אתה לא מתבייש כבד יש רק בבשר של הבקר ולא בנרקומן המילה הזאת שאני לא מכיר..."

אז הלכתי במסדרון שהיה לו ריח באושים של ליזול ופתאום שמעתי קול שירה בתימנית ואמרתי בטח זוהר שמה. ובאמת היה שמה יושב על מזרון ושר "אהבת רעיה רצוני..."

 ואני נכנסתי והסתכל בי והיה נראה כמו חולה מסכין, שדוף וחיוור כמו שיכנאזי ורק שיער לבן היה חסר לו.

"זוהר, זה אני יחיא מכפר סבא והבאתי לך אוכל תימני מאשתי, זה מה שאתה אוהב חביבי...היית נדיב לי ועכשיו אני נדיב לך"

ובאמת המבט שלו השתנה ואמר תודה ולקח הפת מתוך הסל והתחיל לאכול ולקח הסחוג האדום וטבל בו את הלחוח וקצת חזר לו הצבע ללחיים ושאלתי מה דעתו אם נשיר יחד מן הדיוואן של רבי שלם שבזי, ואמר: "אני בחור מאמין ואשמח לכל דבר שיוריד ממני את הבעסה הזאת."

ושם כיפה על הראש והתחלנו לשיר בקולות מסולסלים כמה מן השירים התימניים היפים והוא מנוחתו עדן, הקול של העורקבי הזה עלה על הקול הזקן שלי והקול שלו הסתלסל כמו יונה בכלא וכאילו יצא מן הכלא אל הדרור ואני הבטתי בו שר ולרגע הפסקתי ואחר כך אמרתי:

"בחיי, מה שעשו לך הג'חנון והרסק והסחוג האדום לא עשה לך אף אחד. אם היית שומע לי בבית משפט והיית בא לאוטובוס שלנו בחצר של מרת חממי להתחמם באורה של אורייתא לא היית נופל כאן לבור האסורים הזה והיית ניצל מכבלי שעבוד ומן העין הרעה שעשו לך השוטרים והממזרים ומס הכנסה והסמים ואולי אתה צריך כמה בנים שתתעסק בהם כמו שאמרה רחל ליעקב: "ה-בה לי בנים."

"אחחח כואב לי הראש" הוא אמר ותפס בראשו

"חש בראשו יעסוק בתורה..." אמרתי לו.

והמסכין הזה הסתכל עליי בעין קצת עקומה והוריד את הראש והתעצב אל ליבו כמו שנקרא "וינחם השם ויעצב אל ליבו" וכאן אין השם אלא באדם מחוק בלי שם, השם ירחם ואני הוצאתי מטפחת מכיסי ובכיתי וקוננתי לאמור: "ומה לעשות, התימנים הם עם קשה עורף".

ואני יצאתי בדמעות מן הכלא והלכתי לאוטובוס לכפר סבא והתעצבתי אל ליבי כי המסכין הזה התימני הקטן עורקבי בבית האסורים. וקצת התנחמתי בזה שהבאתי לו סל מלא במגדנות ובמיני תרגימא ושחזר לו הצבע.

אבל אחרי כמה חודשים המסכין מת, נהיה מרחום, כך אמרו בשידורי ישראל וכל כך הצטערתי על אלינור ועל הילד שלו שנשארו לבד ושיהיה בריא עדיין אני עובר ביום שישי ליד המרפסת של מרת דליה כשהא מנערת את השטיח ושומע את זוהר עורקבי שר משם והוא נשמע כל כך טוב שכאילו נראה שההוא המרחום עומד על המרפסת ושר באמת.