עת דודייך נתת
בורקות עינייך בת,
כסופות בלב עצום
כארמון פנינים קסום.
עת דודייך נתת
מסב מבטי אט
אל ליבך שרטט
כאיזמרגד בלב הרים
שבאש געגוע בוערים.
עת דודייך נתת
אוחז בידך בת,
נשרף עימך בבעירה
ואת פושטת
משנה צורה.
עת דודייך בת
דבש וחלב את
צועדים יחדיו למקור
ולבנו נמלא אור.
תגובות