יום השישי, ערב שבת שני נרות קטנים דולקים אורן מעורר הכיסופים. וזכרון הכמיהה שלא תם מרחף אל מעבר לים אל מחוזות הילדות של חבל מקדוניה הנה שם בבית הדל והקטן אשר בירושלים דבלקן באחת מחצרות הרובע עומדת אמי, שביס לראשה מול אדן החלון מדליקה שני נרות שבת דמעה מוחה היא מזווית עינה הנה אבי שר בקול ערב: אל דיו אלטו ואני בקולי מתערב: קון סו גראסיה ופנינו במבדיל למזרח לקדמת אסיה למערב ליבי כעת פונה באחת נעור אני ממחשבותיי פוקח עיני מביט נכחי כשואל היכן אני שני נרות קטנים דולקים מאירים ברטט אלוקים חש אני בבירור ומתאחד עם משפחתי באור נרות כמיהתי סתיו התשס"ב