דמיונות תופחים ותופחים

כעוגת שמרים או כלחם

מעבים את החשש

מנפחים את הפנטזיה.

 

מציאות טופחת בכנפיה

כמשב רוח פרצים,

פיכחון עין

ועוד עין

זיק של שמש

בפנים.

 

זה אני וזו את