כפרח חוף הפורח בלילות
פתחת בפני את נשמתך
ובנשיקת שפתייך המלהטות
הדלקת את הנר הכבוי
אשר בתוך חדרי לבי
למראה עלי כותרתך
וניחוחך מושך הגלים
הבטתי בך באור חדש
אשר הניס את הלילה
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תודה מאי
תמיד תמיד, חוזרת ועולה התמונה הזו מכל התחנות בארץ:
אותו החייל המוציא מכיסו ארנק ושולף משם כסף גדול בנון שלנטיות כזו
ואז המוכר שואל את השאלות במן שפה נמתחת נמרחת (כמו שהוא מורח את הטחינה והחריף)
חומוווווווווווווס
חרייייייייייייף
הכלללללללל?
[ליצירה]
דיק לוש-
בתחילה- כשהיה ברוסיה, שמו של ירושלמי היה סלאבא. ומכיוון שבא לארץ ואחז בדעות ציוניות - אפילו ימניות קיצוניות, שינה את שמו מטעמים ציוניים לשמואל ירושלמי. ואולם דא עקא- הבחור עבר לשמאל הקיצוני ביותר. הדעות השתנו אך השם נשאר.
[ליצירה]
רעיון מאוד יפה, לפעמים יש כאלו שנאמר עליהםף עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו, אך הנה את מוכיחה ההיפך ומראה שלפעמים בעיני רוחך ובאזני רוחך ניתן לראות אף יותר ממציאות ימינו.
לעניות דעתי טוב יהיה אם תפרידי את שלשת המשפטים האחרונים מהשיר, זה יעצים אותו:
לו רק תמיד אתהלך
בעיניים
עצומות
תגובות