קוראים לי רגינה קוזוקרו. אני בת שבעים ושבע ואני ועד הבית בכבודו ובעצמו של בניין מספר שלוש ברחוב המלכים בעיר הגדולה. ואני גרה בקומה שלוש.

יש מתחתיי חמש דיירים וכולם משלמים את הועד כמו שצריך ובלי חוכמע'ס פעם בחודש. ולא כדאי להם להתחמק כי אני יודעת יפה מאוד איך להשיג את מה שאני רוצה. אפילו הדיירת המעצבנת בקומה מספר אחת, זאת הסטודנטית רבינוביץ' שבאה מקיבוץ, תשלם לי כמו טטל'ה.

אני הייתי עשרים שנה מנהלת של הספריה המדעית בתל אביב. הייתי שם כמו מלכה, אני תכננתי את המבנה, הארכיטקט שתכנן את זה התפטר באמצע, אבל זה עניין אחר.

אוי היו זמנים! עובדת שהגיעה שמה לעבודה עם מחשוף – שלחתי אותה בטקסי הבייתה ועובדת אחרת שבאה עם פרצוף חמוץ כמו לימון שלחתי אותה לחדר האחורי לקחת כדור ותה עם לימון.

אני גם מעבירה קורס מידענות במכללה בירושלים ושמה התלמידים ממש טובים. אני מסבירה להם שהמידענות זה הדובדבן שבקצפת, ממש התות להתגאות בו וזה לוקח את המקצוע למאה העשרים ואחת לא במדרגות, לא במעלית , בלווין!. ואני מחנכת אותם שלא ילכו כמו הפושטקים שעברו אתמול וזרקו אבנים מתחת לחלון וזרקו גם קליפת בננה על המדרגות והגברת פרוכטר המסכנה כמעט החליקה ונפלה על הבננה. גם ככה יש לה בעיות בגלל שבעלה נפטר והפיליפינית עם העיניים העקומות גונבת לה את התכשיטים. שלא נדע. מביאים פיליפינות כאלה מהאיים הרחוקים ומצפים שהם לא יהיו שודדי ים! שמעתי שהיה רב חובל שקראו לו פרדיננד מגלן ושהווילדע חיה הרגו אותו שם בפילפינה, ממש מיסכן.

אח אח היה פושטק אחד שהיה מרביץ את הבן שלי כשהיינו גרים בחולון, עכשיו הפושטק הפך להיות פוליטיקאי בכנסת והבן שלי מהנדס. אבל אני רוצה להגיד שפוליטיקאי זה גם סוג של פושטק כי הוא גונב כמה מיליונים ואז מביאים לו עורך דין ועיתונות ומוציאים אותו זכאי אחרי חודש חודשיים. אבל פושטק- ישר זורקים אותו לקלבוש עם העכברים והחתולים.

אתמול בערב הלכתי לגבות כסף מהסטודנטית ושמעתי קולות מהדלת כמו "אהה בהה גההה". חשבתי שאיזה נמר נכנס או מפלצת או חתול הרים של רומניה. או אולי נמר על שניים שבא ומזעזע אותה במיטה... ואז נכנסתי בלי לדפוק. ומה אני רואה. את גברת סטודנטית. גברת רבינוביץ בשיער פרוע לגמרי, בלי פרמננט אפילו, עם חלוק לבן כמו של אחות או כמו של חזן בתפילת יום כיפורים והיא נותתת מכות עם הרגל ככה לכל הכיוונים ויש לה מזרון מתחת לרגליים והיא מחזיקה את הרגל כמו מחוג של השעון שיש לי בבית. ומיד עמדתי מולה ואמרתי לה:

"הכל בסדר גברת רבינוביץ'? אולי את רוצה כדור?  ומה עם המאתיים שקל לועד בית?"

והיא הסתכלה בי ככה. הורידה את הרגל יפה יפה ואמרה: "גברת רגינה אני מתאמנת בג'יוג'יטסו!"

אז אמרתי לה "מה זה ג'יוג'י טיסו טיסו? אולי זה הג'ינג'י שמוליק סיסו שהיה עובד במכולת של שאול הרזה שהלך בתאונת דרכים?"

ואז היא אמרה שאני לא יודעת כלום מהחיים שלי וזו תורת לחימה יפנית. ואז התעצבנתי מאוד ואמרתי שאני אמנם לא יודעת תורת לחימה יפנית אבל תורת לחימה במי שלא משלם ועד בית בזמן אני יודעת יפה מאוד. כי את התורת לחימה הזאתי עברתי בבית משפט עם מר קלדרון שלא שילם שנתיים ואז הוא שילם קנס שיכול לשלם לימוד תורה ביפן..וחוץ מזה, איזה רב הסכים ללמד שם תורה ואיזה ישיבה פתחו ביפן שהיא אומרת שזאת תורה... אז  ושתכין לי עד יום ראשון חמש צ'קים של מאתיים שקל ומיד יצאתי לכניסה לשאוף קצת אוויר ומיד מצאתי את עצמי קוראת "אהה בהה גהה"

ועברה גברת זלדה פרוכטר והסתכלה עליי עם הראש ואמרה :רגינה, רגינה, הכל בסיידר?"

ואמרתי לה "אוי מיין זלדעלה'. אני הולכת לדרשה של הרב. אני לומדת תורה של יפן!" ומיד המשכתי ללכת שלא תחשוב שאני קוקו.