שמרנו אל
משנאה עצמית
מסילוף אמת
מהשוואות אומללות
מבורות עצומה
כי
דוקרות הן כמדקרות
צורבות בפצע הפתוח
זורות בו מלח
גם לאחר דורות
רחם עליהם
מיום זיכרון זה
עד יום זיכרון הבא,
החונן לאדם דעת
ומלמד לאנוש בינה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זו כבר שירת אמן, פיוטית ומתנגנת, שאובה מן המקורות ומלבו של היוצר יפהפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ---- המפח של הפח :)))) אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] הו מיורייל-כרגע יצרת שיר! בזכות שיח היוצרים קרה כאן משהו מבורך :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- גם אני מתגעגע לחורף :-) חורף כהשראה ומוקד געגוע אהבתי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתפלא שהתלמוד הירושלמי אינו נותן לך פידבק [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מדבר על אותם ניצולי שואה ששוכחים ולא מנציחים מסיבות שלהם. אלי פי עבר- אל עבר השכחה, ההשכחה, אי הרצון לחלוק את הזיכרון קבר-הזיכרון שטמון בקבר, בו טמון האדם היחיד הזוכר את שמות הקדושים שנספו בשואה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- רעיונות יפים ודימויים מדהימים :-)) אך לעניות דעתי- השורות הארוכות קצת לא מסתדרות [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה עמוקה וחכמה מאוד. מבנה ייחודי של שבירת שורות. כאילו יצרת לשון משנאית משלך! [ליצירה]
- [ליצירה] --- שימוש בדלתות כמטאפורה לחדרי הלב.. כתבתי פעם שיר דומה בשם "דלתות" ואני אומר כי זו מטאפורה נהדרת. כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] הדרך הולכת ומצטמצמת לעבר נקודת מגוז כלשהיא, שילוב של ירוק וכחול ועננות המזכירה את ענניו של וינסנט ון גוך [ליצירה]
תגובות