שמרנו אל
משנאה עצמית
מסילוף אמת
מהשוואות אומללות
מבורות עצומה
כי
דוקרות הן כמדקרות
צורבות בפצע הפתוח
זורות בו מלח
גם לאחר דורות
רחם עליהם
מיום זיכרון זה
עד יום זיכרון הבא,
החונן לאדם דעת
ומלמד לאנוש בינה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודות :-) [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח שלי הפעם יתמקד בשיר מעניין זה את- השיר נפתח בך ומסתיים ב- אני. ממך אלי הדרך היא ארוכה ועוברת בים של אי ודאות בו ישנן מראות ומראה יכולה לשקר- פעם הדמות שלה ופעם הדמות שלך. יש כאן מערבולת זהות ואי אפשר לדעת מי הוא האמיתי ומי הוא השקרי וזה אינסופי, פשוט אינסופי. ובסוף כל ים האי ודאות יש אי אחד של משען ויציבות. -הדובר. והאי הוא שקט בים של מהומה והוא מרתק כי אינו משעמם לרגע. כי זהו הדובר. [ליצירה]
- [ליצירה] ארספואטיקה במיבה [ליצירה]
- [ליצירה] תמונות תמונות, יש קשר ביניהן? :-) תודה על התגובה [ליצירה]
- [ליצירה] המשיח, עוד לא הגיע; בינתיים בולדוזרים, הורסים ומפריעים. אתה מדבר כאן נגד ההינתקות? יכולים לסווג את השיר הזה כשיר ימני. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר כנה, גלוי לב מאהובה אל אהוב. מסקנתו: "קשה איתך קשה בלעדיך, כי נגעת בי, כך נגעת בי. ומשהו בינינו נשבר" (משירי שרון ליפשיץ) [ליצירה]
- [ליצירה] ----- אהבתי, ! [ליצירה]
- [ליצירה] חן חן יא שור :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה יופי ! כל החפצים והכלים שמקנים לשבת מן נשמה יתרה של כלה הפוסעת בין שבילים! [ליצירה]
- [ליצירה] השורות הבאות (מתוך מגש הכסף של אלתרמן) עלו בי ברגע שראיתי את היצירה: "והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת לקבל את הנס, האחד, אין שני..." [ליצירה]
תגובות