שמרנו אל
משנאה עצמית
מסילוף אמת
מהשוואות אומללות
מבורות עצומה
כי
דוקרות הן כמדקרות
צורבות בפצע הפתוח
זורות בו מלח
גם לאחר דורות
רחם עליהם
מיום זיכרון זה
עד יום זיכרון הבא,
החונן לאדם דעת
ומלמד לאנוש בינה
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תרבות הפנאי בהיבט שירי חדש ומפתיע, השיר עצמו הוא עיטור המקושט במילים יפות ובקומפוזיציה מעניינת
בטרם (המילה הראשונה) פותחת כמו בראשית בתורה, בטרם אור ראשון, ב' פותחת שיר בפותחה את שער השירה לפני הקורא.
ואז באה השורה "קרן אור ראשונה מעל העיירה" ואני מדמיין לעצמי קרן אור זוחלת מלמעלה על בתי שיכון של עיירה יחד עם גגות רעפים וצובעת אותם באור ראשון של איילת השחר, אני מדמיין לעצמי את אותו אדם קם בבוקר, פוקח את עיניו ומזדרז לסידורי הבוקר הסטנדרטים של כל אדם.
אחר כך הוא רוכב על אופניו בכיוון האמור להיות מנוגד והפוך לכיוון השמש, בעצם אל השקיעה שעתידה להיות שם עוד חצי יום.
שם יש את הקטע של איסוף האבנים ואחר כך אנו עוברים הישר אל החדר, ללא שהות, בלי לדעת איך חזר אל ביתו.
הוא בורא בעצמו "ידיו מסתתות חיים חדשים" בהתאם למילה שהופיעה ראשונה "בטרם" הוא עושה משהו ומשתף עצמו בבריאה, כפי שקרן שמש ראשונה משתפת עצמה במעשה בראשית שחוזר על עצמו כל בוקר.
[ליצירה]
[ליצירה]
---
ואו
זה נראה כאילו יש השתקפות של דמות הכלה במראה-בגלל הדמות המסבה פניה.
ואולי הדמות המסבה פניה היא דמות עבר, דמות הרווקה, באותו שבריר רגע לפני שנכנסה בעול הנישואין .
לדעתי גוש הפס הצהוב מסמן את אותו שבריר שנייה (הזמן הצהוב) המותיר את העבר בצורת הצבעים הקרים של רכס ההרים (כחול, ירוק)בעוד העתיד מסתמן בצבע לבן ובפרחים
"עתיד סוגה בשושנים"
יפה היא יצירתך הנותנת פתח לפרשנויות רבות :-)
[ליצירה]
אלי סיפה של ציביליזציה שוקעת
מול שמש וקרחון מכרית
בקצה תקופתה נוגעת
צוחקת, אינה מודעת לאחרית.
ולגבי כנרית-מניסיון אני יודע שככל שהיא בריאה ומאושרת היא מצייצת ומזמררת :-)
תגובות