בין האשדות השוצפים נדרך במלוא תשומת, יושב ומביט ברוגע על הזרימה המופלאה. זורם הנהר בגעש סוחף מי המעיין אל עבר מדבר אל עבר עמק לעתיד לא ידוע. ועתידי מה יהא בו חושב אני ברוגע, דום שתיקה עוטפת כעלעל עץ הדולב הנוחת במי הנחל. מבט ועוד מבט אל הזרם המתרחק סוחף את הרוגע מסעיר חלומותיי היא ניצבת מנגד.