אהה... סיפורי דריידל. כמה טוב.
* אני רואה שעבדת על הקטע של העריכות. יפה!
* נונסנס שאינו הזוי עד סופו. אין רע בכך. מקסים!
* כתיבה מעולה.
* רעיון מוזר להחריד. (נונסנס, הא?)
לחיי הנונסנס!
תודה.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אהה... סיפורי דריידל. כמה טוב.
* אני רואה שעבדת על הקטע של העריכות. יפה!
* נונסנס שאינו הזוי עד סופו. אין רע בכך. מקסים!
* כתיבה מעולה.
* רעיון מוזר להחריד. (נונסנס, הא?)
לחיי הנונסנס!
תודה.
[ליצירה]
יודע מה- כמו שאמרה לפניי ליאורה ברנשטיין הייתי מציע להם להתחלף: למסור לנו את הנכבה שלהם ולקחת את השואה שלנו.
אבל אתה רגיל להשוות ולאחוז במילים גדולות מקומתך בלי לחשוב ובלי לבדוק. היית רוצה לחזור בזמן לשנת 42 או 43 או 44?
היית מבקש לברוח משם כל עוד נפשך בך!
[ליצירה]
כמו שנאמר באחד משיריה של נעמי שמר ז"ל:
"ואפילו לשבת יש כאילו אור חדש"
[ליצירה]
[ליצירה]
נכבה?
אם היינו מנוצחים לא היית כאן בכדי לכתוב את השיר. אם כי הפליטים הפלסטינים בהחלט סבלו, בין השאר בשל האחים שלהם שכמעט ולא נקפו אצבע לטובתם.
דע לך שגם יהודים היו פליטים במלחמת העצמאות: יישובי הספר בנגב ובגליל התקרונו מנשים וילדים ומכוחות בלתי לוחמים. שכונות הספר בירושלים ובתל אביב התרוקנו. אמנם לאחר המלחמה שבו פליטים אלו לבתיהם. אך פליטים הם היו, ולו לכמה חודשים. אתה מתעלם מהעובדה שבין נובמבר 1947, עד מרץ 1948, בתקופה בה היישוב העברי רק התגונן, נפלו ונרצחו כ-2000 יהודים. חלק גדול מהם אזרחים. אפילו בשלוש שנות האינתיפאדה השנייה לא הגענו לכמויות שכאלו. אז אל תהיה גאון ואולי תקרא נכוחה על מלחמת העצמאות. אני בטוח שאם היית נוכח כאן ב-48 היית נלחם (או שהיית בורח מן הארץ)
תגובות