יונה לבנה וצחורה
הופכת לנץ טורף,
נעה ליד המחוג הדק
המפריד
בין שעה שתים עשרה
לשעה אחת.
עוברת הקטבים
בין הקור לחום
בין אור לחושך
בין אורו של נר
המבדיל
בין קודש לחול
בחיים
בין ליברליזם נאור
לחשיכה רודנית
מבדיל
אך פרומיל אחד
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אנרגיות, חיוכים וחיכוכים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ----- אכן. כשמביטים על צחור השלג הוא נראה כמו משהו טהור ללא רבב של חטא... עד לשלב שבו הוא נמס ... [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה השבה ! חושבני כי עברו עלייך ימים טובים ועתה רצונך לשפוך אותם על הדף :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- חן חן :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- גמחט-עשוי ביידיש איין גמחט-ריבה... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. אין כאן אהבת גבר לאשה אלא אהבת אשה לאשה. זה כשלעצמו שולח אותנו לנתיב אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] עדיין הן נאצלות לעבוד בעמידה.. ראה את זול פה בבארות יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] -- פנטסטי, סנטימנטלי ומרגש!! בנוי טוב ומתאר מציאות חיים מוכרת בצל משבר כלכלי [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את המסר,את השפה את ההיקש וההקשר המקראי, אך, לעניות דעתי בלבד- השורות האחרונות קצת מסרבלות את הסוף. כה לחי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מה שכתבת על הרודן סלובודן מילושביץ?: סלובודן מילושביץ' (1941-2006) - לשעבר נשיא יוגוסלביה. נולד בעיר סרבית פוז'ארובאץ, במשפחה עניה. חבר המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית מאז 1959. בין 1963-66 , בעת לימודיו האקדמיים,שימש כמזכיר אירגון הסטודנטים הקומוניסטיים באוניברסיטת בלגרד. במסגרת תפקידו זה היה אחראי על עבודה פוליטית-אידיאולוגית. ב-1966 התמנה ליועץ כלכלי של מועצת העיר בלגרד, ומיד אחרי מונה לראש מחלקת הדוברות של העיריה. בתפקידים הללו כיהן עד 1969. באותה שנה מונה לתפקיד סמנכ"ל תאגיד ממשלתי "טכנוגאס", שעסק בהספקת גז לתושבי המדינה. וכעבור ארבע שנים (1973) נעשה למנכ"ל החברה. בין השנים 1978-83 שימש כמנהל כללי של הבנק המאוחד של בלגרד. ב-1983 עבר לעבודה מפלגתית. בין היתר היה חבר בנשיאות הועד המרכזי של המפלגה; יושב ראש הועד העירוני של המפלגה הקומוניסטית בעיר בלגרד. בין 1986-89, שימש כיושב ראש נשיאות הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה. כאשרבעקבות נפילת ברית המועצות ב-1991, גם ביוגוסלביה החלו להישמע קריאות לפירוק המדינה, אשר נתמכו ומומנו על-ידי המערב וסוכניו המקומיים, מילושביץ', לא הסכים לוותר על יוגוסלביה המאוחדת; הוא לא הסכים להפוך את המדינה לזירת הלאומנות ושינאה בין העמים בעלי היסטוריה ועבר משותפים. כאשר ראשי קרואטיה המוסתים על-ידי ההון המערבי כפו על סרביה מלחמת אזרחים, מילושביץ' לא נרתע. הוא נאלץ להיכנס לעימות צבאי עם קרואטיה על מנת להציל את שלמות ארצו, אשר המערב התעקש, בכל מחיר להביא לפירוקה. במלחמה זאת, נהרס חלק גדול מכלכלת המדינה. אחרי שההון המערבי הצליח לגזול מהעם היוגוסלבי את קרואטיה, הוא כפה על מילושביץ' מלחמה נוספת - מול בוסניה והרצגובינה. בשני המקרים, מעצמות המערב ניצלו את הבדלי הדת בין רפובליקות יוגוסלאביות שונות. להזכירכם, כי רוב תושבי קרואטיה הם קטולים, לעומת תושבי סרביה שהם ברובם פראבוסלבים. ואילו רוב תושבי בוסניה והרצגובינה מוסלמים. תוסיפו לזה גם את המיעוט האלבני בחבל אוטונומי קוסובו השייך לסרביה. את העובדה הזו, ניצל האימפריאליזם העולמי, בהעירו בתושבי יוגוסלביה רגשות דתיים ישנים, המעורבים בשנאה לאומנית הגסה ביותר. רוב לשונות יוגוסלאביות, להוציא את האלבנית - הן שפות סלאביות, אשר כמעט ואין הבדל ביניהן; סרבית וקרואטית, למשל, אלה למעשה שפה , להוציא כמה הבדלים לשוניים קטנים ביותר, ושההבדל העיקרי היחיד ביניהן, הוא שסרבית נכתבת באותיות קיריליות, וקרואטית בלטיניות. אך למרות זאת המערב הצליח, תוך ניצול הבדלי דת להסית את העמים שמשך דורות חיו ביניהם בשלום ואחווה, אחד נגד השני. יוגוסלביה התפרקה. ב-1998, כאשר הדבר היחיד שנשאר מיוגוסלאביה המאוחדת היו סרביה עם חבל קוסובו, ומונטה-נגרו, המערב החליט לא להסתפק במה שכבר הספיק להרוס, וכפה על מילושביץ' מלחמה בקוסובו בעלת מיעוט אלבני גדול. הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות המלחמה שנכפתה על סרביה לא הצליחה לסחוט ממילושביץ' הסכמה לוותר גם על קוסובו. הצבא הסרבי נלחם בגבורה נגד צבאות נאט"ו ושכירי חרבם מקרב המיעוט האלבני בקוסובו. המערב, בראותו שאינו מצליח להכניע את הסרבים ולגזול מהם את חבל קוסובו, החליט לפעול באמצעים משפטיים. המדינות שהשתתפו בתקיפה נגד סרביה, האשימו את מילושביץ' בפשעי מלחמה וברצח עם, למרות שלא הוא פתח במלחמה. כמה חודשים, אחרי שב-2000 , בלחץ המערב, הוא הפסיד בבחירות, סלובודן מילושביץ' הוסגר בחשאי על ידי הממשלה החדשה לבית-הדין הבינלאומי בהאג (הולנד). הסגרתו של מנהיג סרביה שניסה להתנגד לאימפריאליזם המערבי נגד ארצו, היוותה צעד נוסף לקראת נסיונות ההון המערבי להשלים את החרבת העולם הסוציאליסטי שראשיתה בנפילת ברית המועצות, שבוצעה בעזרת ההנהגה הבוגדנית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בראשותם של גורבצ'וב, יעקובלב וילצין. אחרי הסגרתו להאג, הועמד לדין באשמת פשעי-מלחמה נגד האלבנים. מהרגע הראשון היה ברור, שמדובר בהליך משפטי מבויים, שנועד להתנקם באדם שעמד בגבורה ותוך חירוף נפש, מול התפשטות האימפריאליזם העולמי בראשותן של ארצות-הברית של אמריקה. ב-11 למרץ 2006 הוא התגלה מת בתאו בבית-הכלא של האג. למרות, שעל-פי גירסת בית-הדין הבינלאומי ששפט אותו, סיבת המוות הייתה התקף-לב, אין כל ספק שמילושביץ' הורעל או הומת בדרך אחרת כלשהי, בהוראת אותו בית-דין. יש להבין, כי למילושביץ' היה הרבה מה להגיד על תוכניות המערב לגבי חלוקת יוגוסלביה והפיכתה לכמות גדולה של קנטונים הנלחמים כל הזמן זה נגד זה. היו ידועים לו המון סודות שלא גרמניה, לא הולנד, וכמובן, לא ארצות-הברית, לא היו מעוניינות בחשיפתם ברבים. מילושביץ', שלמרות כל מיני שגיאות שעשה, היה ממשיכו הנאמן של יוזף ברוז טיטו, הוא דוגמה ומופת של התנגדות לגלובליזציה וכל סוג של אימפריאליזם. את הדף כתב משורר שמואל ירושלמי [ליצירה]
תגובות