צל ממני רד
צל צלה של אשה,
כבה פנס הרחוב
המאיר עליי,
דומייה השתררה
לעת ערב
ברחוב הצר והמעיק.
משהו בכל זאת
מבליח ומאיר,
נראה כפנס קסם
מונע כח טמיר.
האור שבחובי
המציף את נשמתי
יפלס הדרך הישרה
אל המכורה
אל התקווה
שבאהבה.
26/2/03
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
---
יהודית- אני בהחלט מסכים איתך!
מתימטיקה יכולה להיות מקצוע יפה ונהדר, אך מי שהרסו אותו הם המורים שמלמדים זאת-שרובם קשים ורעים בגישתם:
דוגמה בולטת- המורה שלי מכיתה א'
[ליצירה]
"נטשתי חיבוק קדרותך" -יען נטשת משהו יציב אך קודר
עליתי לאדמת החיים -ו - המוות (הוא מופרד) -יען עלית למקום שבו משמשים קדרות ושמחה וחיים זה בזה.
הקדרות כה היכתה בנושא השיר עד כי לא טרח לשלוח מבט אל הדוברת.
ואולם -בבית השני מתגלה כי נשוא השיר הוא נאמן לאין ערוך, יציב קודר אך נאמן:
"תעמוד לצד כסאי הריק "
הוא לא ישוב לסדר היום:
"לא תביט, לא תשמע, לא תשפוט".
אזי הדוברת רואה כל זאת ומחליטה לשוב בחזרה.
שם השיר -אביב, אולי קצת לא נראה במבט ראשון.אך לדעתי נראה כי הדוברת ביקשה קצת אביב לנפשה. אותו אביב השורר מעל פני האדמה.
השיר מזכיר לי מעט את סיפורה של "אצבעונית" שאותה ניסו להשיא לחולד השוכן בעמקי האדמה, והיא סירבה לקבל את דין הקדרות השוררת מתחת לאדמה ולא השלימה עם ה"שידוך" הזה.
חג אביב שמח!